הבחירות לכנסת השש עשרה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הפיכת "ממשלת אחדות לאומית" ל"ממשלת אחדות לאומית (ישראל)" באמצעות AWB
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 123:
לאחר פרישתו השנייה של [[אהוד ברק]] בסוף פברואר [[2001]], הוקמה [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] עם [[הליכוד]], בה ייצג שמעון פרס את העבודה כבכיר שריה. במקביל התמודד בן אליעזר מול [[מתן וילנאי]] על תפקיד [[שר הביטחון]] בממשלת האחדות ([[שמעון פרס]] מונה לשר החוץ). נקבעו פריימריס במפלגת העבודה ל-[[4 בספטמבר]] [[2001]]. בפריימריס אלו זכה לכאורה [[אברהם בורג]] ([[יושב ראש הכנסת]] דאז), אולם ההפרש הקטן (1000 קולות בלבד לטובת בורג) הביא לטענות רבות על זיופים, במיוחד במגזר ה[[דרוזים|דרוזי]]. לאחר שורה ארוכה של דיונים והאשמות לגבי אפליה עדתית של הדרוזים הוחלט על עריכת פריימריס חוזרים ב-51 קלפיות (רובן במגזר הדרוזי) ב-[[26 בדצמבר]], בבחירות חוזרות אלו נרשמו [[אחוז הצבעה|אחוזי הצבעה]] נמוכים (שכל צד פירש כחיזוק לעמדתו) ובסופן זכה בן אליעזר בראשות המפלגה בפער קטן של 1900 קולות.
 
למרותאף שזכייתו של בן אליעזר בראשות המפלגה הבטיחה לכאורה את מועמדותו לראשות הממשלה מטעם העבודה, הרי שבפועל תהליך הבחירות הבעייתי גרם לרינונים רבים בנושא זה, גם חוסר ההתלהבות של הפלג היוני בעבודה ממדיניות בן אליעזר כשר ביטחון תרם לכך. לאחר שהטיח האשמות קשות על אפליה עדתית כלפיו מכיוון שהוא ספרדי נאלץ בן אליעזר להסכים להתמודדות נוספת. בזמן שחלף בין ההחלטה על הפריימריס הנוספים לבין הפריימריס עצמם שנקבעו ל-[[19 בנובמבר]] [[2002]] פרשה מפלגת העבודה מהממשלה, מה שהביא לשמועות כי הפרישה נובעת משיקולי פריימריס. בפריימריס עצמם זכה [[עמרם מצנע]], עד אז [[ראש העיר|ראש עירית]] [[חיפה]], בראשות המפלגה תוך שהוא זוכה ב-53% מהקולות וגובר בכך על בן אליעזר שזכה ב-38% ועל [[חיים רמון]] (שנתמך על ידי בורג) שזכה ב-7% בלבד.
 
הפריימריס האחרונים, בהם נבחר מנהיג מהקצה היוני של המפלגה, גרמו לטענות של האגף הניצי של המפלגה שטענו כי בחירה זו תהפוך את העבודה ל"[[מרצ]] ב'" ותרחיק מצביעים. לעומת זאת, האגף היוני קיבל בשמחה את הבחירה וטען כי האגף הניצי הופך את העבודה ל"ליכוד ב'" ויש ליצור בידול. האשמות אלו, כמו גם תהליכי הפריימריס הארוכים והתכופים (שלוו כאמור בהאשמות זיוף רבות) גרמו לפגיעה ממשית במעמד העבודה ואף לטענות כי העבודה מתפוררת אשר נשמעו מכל קצוות הקשת הפוליטית.