פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  לפני 13 שנים
בסוף [[1782]] הוקמה ב[[קניגסברג]] "חברת דורשי לשון עבר", חבורה של משכילים צעירים ששמה לה למטרה להפיץ השכלה בעולם היהודי ולהרחיב את השימוש בשפה ה[[עברית]]. בראשה עמדו [[יצחק אייכל]], מנחם מנדל ברסלוי והאחים שמעון וזנוויל פרידלנדר. הפעילות המרכזית של החברה נועדה להיות הוצאת כתב עת עברי. לצורך זה הוציאה החברה ב-1783 חוברת בשם "נחל הבשור", ובה הודיעו המייסדים על כוונתם להתחיל בהפצת העלון, תיארו את תוכנו ומטרתו והחלו להחתים מנויים בקהילות היהודיות ברחבי אירופה.
 
כמאתיים מנויים חתמו על כתב העת והוא החל לצאת ב-1784. בשלוש השנים 1784 - 1786 יצא בקניגסברג פעם בחודש. העורך היה יצחק אייכל, והתוכן כלל ביוגרפיות של חכמי ישראל, ביאורים למקרא, שירים בעברית וכן תרגומים של יצירות של משוררים גרמניים. כן התפרסמו מזמן לזמן מאמרים בשאלות השעה וביקורת על ספרים חדשים - בעיקר ספרים הלכתיים שחיברו רבנים. בשלב מסוים נוסף לכתב העת חלק ב[[גרמנית]] שהלך וגדל עם הזמן. הכותבים קראו להפצת ה[[נאורות]] והתבונה הרציונלית, ביקרו את ההנהגה הרבנית ופרסמו חדשות [[אופטימיות]] על התמורות ההיסטוריות ברחבי אירופה. כנראה הושפעו עורכי העיתון מכתבי עת גרמניים שעסקו בנאורות שהחלו לצאת אז בברלין, ובראשם ה-Berlinische Monatsschrift שהחל לצאת ב-1783.
 
ב-1786 עבר אייכל ל[[ברלין]], מרכז ההשכלה היהודית באותן שנים. הוצאת כתב העת נפסקה לזמן קצר, ו"חברת דורשי לשון עבר" התמזגה עם "חברת שוחרי הטוב והתושיה" של משכילי ברלין. כתב העת יצא שוב בשנים 1788 - 1790 ונדפס בדפוס המשכילי "חינוך נערים". העריכה עברה לידיהם של [[יואל ברי"ל]] ו[[אהרון וולפסון]], שהחלו לבטא דעות יותר קיצוניות וביקורתיות כלפי העולם הרבני והמסורתי. היקפו של כתב העת הוכפל, ובכל שנה הודפסו כארבע-מאות עמודים של "המאסף".
9,435

עריכות