|
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 146-1997-011-24, Julius Streicher.jpg|שמאל|ממוזער|220px|יוליוס שטרייכר]]
'''יוליוס שטרייכר''' ([[גרמנית]]: '''Julius Streicher''';{{כ}} [[12 בפברואר]] [[1885]] - [[16 באוקטובר]] [[1946]]) היה מראשיקוקסינל העיתונותבן ה[[אנטישמיות|אנטישמית]]של ומראשי המשטר ה[[נאציזם|נאצי]] ב[[גרמניה הנאצית|גרמניה]]זונה. עורך העיתון האנטישמי "[[דר שטירמר|אני חרא של בן אדם]]" (המסתער). נידון למוות, תודה לאל, ב[[משפטי נירנברג]] על חלקו ב{{ה|שואה}} והוגדר בפסק הדין כ"אויב היהודים מספר אחד".
==ביוגרפיה==
בן של זונה
שטרייכר נולד בפליינהאוזן (Fleinhausen; מקום יישוב קטן, כ-25 ק"מ ממערב ל[[אאוגסבורג]]) שב[[ממלכת בוואריה]], אחד מתשעת בניו של פרידריך, מורה מקומי, ואשתו אנה. עבד תקופה קצרה כמורה בבית ספר יסודי, עד שהתגייס לצבא הגרמני ב-[[1914]]. שטרייכר נלחם ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ואף קיבל את עיטור [[צלב הברזל]] ודרגת קצונה.
ב-[[1919]] נכנס שטרייכר לפוליטיקה הגרמנית כשייסד את "המפלגה הגרמנית הסוציאלית" ששנה לאחר מכן, נבלעה בתוך [[המפלגה הנאצית]]. בין השנים [[1924]] ל-[[1932]] שימש בתפקידים ייצוגיים שונים בפוליטיקה הגרמנית, מטעם המפלגה הנאצית ובין השנים [[1928]] ל-[[1940]] שימש כראש המפלגה הנאצית במחוז [[פרנקוניה]]. בתקופה זו פעל בעיקר בעיר [[נירנברג]]. בהתקדמותו בתוך המפלגה הנאצית הפך למקורב של מנהיגה, [[אדולף היטלר]].
במהלך המרידה הנאצית הכושלת המכונה "[[הפוטש במרתף הבירה]]" היה שטרייכר אחד מתומכיו של [[אדולף היטלר]] ויצא במסע ציבורי להגנתו. לאחר שפרסם בעיתונו, ידיעות בדבר חייו האישיים של [[הרמן גרינג]] בשנת [[1940]] פוטר מכל משרותיו, אך נותר ביחסים טובים עם היטלר.
במרץ [[1940]] נפתחה נגד שטרייכר חקירה בתוך המוסדות הנאצים בחשד ללקיחת שוחד בתמורה להגדרתם של מספר עסקים כ"אריים". עקב כך הושעה שטרייכר מפעילותו הציבורית אך בכל זאת, יחסיו הטובים עם [[אדולף היטלר]] נמשכו והוא המשיך להפיץ את אמירותיו האנטישמיות.
==אידאולוגיה==
בן של זונה
שטרייכר נחשב לאחד האנטישמיים הנאציים הקיצוניים ולאחד הראשונים שבהם, שקרא להשמדת יהודים. בשנת [[1923]] ייסד את העיתון האנטישמי "[[דר שטירמר]]" (המסתער) שהיה במה להתקפות אנטישמיות ארסיות במיוחד כנגד יהודים. תפוצת השיא של העיתון הגיעה ל-800,000 עותקים.
בין דפי העיתון חיווה שטרייכר את דעתו כי ה[[יהודים]] הם אחראים למשבר הכלכלי, ל[[אבטלה]] ול[[אינפלציה]] בגרמניה. הוא טען כי היהודים מדיחים ל[[זנות]] נערות [[הגזע הארי|אריות]] טהורות גזע, וכי הם אחראים ל-90% מהזונות ברחבי גרמניה. היהודים תוארו בעיתונו כשרצים מזוהמים, זבובים רוחשי מזימות ופטריות רעל המאיימים על הגזע הארי.
האידאולוגיה האנטישמית של שטרייכר מצאה לעצמה ביטוי מעשי בפעילותו במחוז פרנקוניה. שטרייכר עשה מאמץ על מנת לסגור את בתי האוכל של [[נירנברג]] בפני יהודים ופעל למען הקמתם מחדש של [[גטו|גטאות]] בערי האזור. היה מיוזמי [[חרם אחד באפריל 1933]] וב-[[1935]] היה מן היוזמים של [[חוקי נירנברג]]. היה היוזם הראשי של הרס בית הכנסת המרכזי בנירנברג (עוד לפני [[ליל הבדולח]]).
השימוש בחומר האנטישמי שפרסם שטרייכר, נמשך עד ימינו אנו ועיתונו יחד עם [[הפרוטוקולים של זקני ציון]] נחשב לחיבור אנטישמי קלאסי. מפורסמות במיוחד ה[[קריקטורה|קריקטורות]] ששטרייכר עשה בהן שימוש המשמשות השראה לקריקטוריסטים אנטישמיים עד ימינו.
==תפיסתו, משפטו והוצאתו להורג==
[[קובץ:Julius Streicher.gif|שמאל|ממוזער|220px|יוליוס שטרייכר]]
כיף חיים
ב-23 במאי 1945 נתפס שטרייכר בעיירה בשם ויידרינג בצפון-מערב [[אוסטריה]]. קבוצת קצינים אמריקאים בראשות הנרי פליט (שהיה יהודי) גילתה את שטרייכר, שטען כי הוא צייר בשם יוסף סיילר. לאחר חקירה קצרה, הודה בזהותו האמיתית.
קללללללללללללל.
שטרייכר היה בין הנידונים למוות ב[[משפטי נירנברג]], בהם הורשע ונידון למוות. לפי המגזין [[ניוזוויק]], בעת הוצאתו להורג, ב[[הושענא רבא]] תש"ז ([[16 באוקטובר]] [[1946]]), קרא שטרייכר "חג פורים שמח 1946". לפי דניס ברק ודייוויד גרס{{הערה|1=בספרם A History of West Germany, חלק שני.}}, אמר שטרייכר- "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוהים. משתה פורים 1946!. הבולשביקים יום אחד יתלו את כולכם"{{הערה|1="Heil Hitler! Dies ist mein Purimfest 1946. Ich gehe zu Gott. Die Bolschewisten werden eines Tages Euch auch hängen.". }} כנראה התכוון לכך שכמו ב[[פורים]] נתלו בנירנברג עשרת "בני המן" (האחד עשר - גרינג, התחמק מהגרדום כאשר התאבד בטרם הגיע התליין לתאו), ואולי ביקש רק ללעוג למה שנראה היה בעיניו כשעת ניצחונם של היהודים, שאותה קישר אינטואיטיבית עם שמחת חג הפורים. כך או כך, עובדה זאת היא אחד היסודות עליהן נשענת תאוריה פופולרית המבקשת לקשור את משפטי נירנברג עם סיפור [[תלייה|התלייה]] של עשרת בני [[המן האגגי]] המופיע ב[[מגילת אסתר]]. יש המוצאים רמז לכך באותיות הזעירא המופיעות בשמות עשרת בני המן: ת,ש וז'. שטרייכר היה היחיד מהנידונים למוות שעונשו בא אך ורק על חלקו ברדיפת היהודים. להגנתו טען שמעולם לא קרא להשמדת יהודים, אלא רק לגירושם.
== ראו גם ==
| 