חזנות – הבדלי גרסאות

'''זנותחזנות''' הוא כינוי לקריאה של פרקי [[דת]] [[יהדות|יהודית]], בצורה [[מוזיקה|מוזיקלית]]. החזן הוא [[שליח ציבור|שליחו של הציבור]] לומר ולשיר את פרקי התפילה. ב-200 השנים האחרונות, ובמיוחד באירופה עלה מעמדו של החזן לדרגת [[אמן (אמנות)|אמן]] המבצע לחנים מקוריים המהנים את קהל השומעים, ויוצר אווירה של קדושה הסוחפת את המתפללים לחוויה עמוקה ומרגשת. החזנות מוצאת את ביטויה המיוחד בשבתות ובחגים ובעיקר ב[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] ([[ראש השנה]] ו[[יום כיפור]]) בהם נוהרים ההמונים לבתי הכנסת. בעידן המודרני החזנות היא [[סוגה מוזיקלית|ז'אנר מוזיקלי]] בפני עצמו, וחזנים ידועי שם ממלאים אולמות גדולים בקהל המגיע ליהנות מהיצירה ומהמבצעים.

הזנותחזנות ספרדית היא [[מסורת (יהדות)|מסורת]] חזנות בעלת שורשים עתיקים. הייתה נהוגה בקהילות מזרחיות בגולה, כמו: ב[[ספרד]], ב[[טורקיה]], ב[[עיראק]], ב[[מרוקו]], ב[[סוריה]] ועוד; כמו כן הייתה ועודנה נהוגה בקרב היישוב הספרדי הוותיק והחדש ב[[ארץ ישראל]].

הזנותהחזנות הספרדית ברוב הקהילות הספרדיות מבוססת ברובה על סולמות הקרויים "[[מקאם|מקאמים]]", שהם הבסיס ל[[מוזיקה ערבית|מוזיקה הערבית]] ול[[מוזיקה טורקית|מוזיקה הטורקית]]. השימוש בתורה זו הוא מימי [[גירוש ספרד]] והתיישבות המגורשים ברחבי [[האימפריה העות'מאנית]], והופץ בעיקר על ידי ר' [[ישראל נג'ארה]] ותלמידיו. מקאמים נפוצים הם [[מקאם עג'אם|עג'אם]], [[מקאם חיג'אז|חיג'אז]], נהוונד, שיגא, ראסט ועוד. הלחנים מסווגים לפי המקאמים אליהם הם משתייכים. במקאם עג'אם נמצאות בעיקר מנגינות לשמחות, ואילו במקאם חיג'אז לעומתו מצויות מנגינות עצובות. רוב ה[[קינה|קינות]] של [[תשעה באב]] במסורת הספרדית הן במקאם זה. מקאם שיגא הוא המקאם בו קוראים בתורה.