השושלת הקרולינגית – הבדלי גרסאות

השליט הקרולינגי החשוב ביותר היה [[קרל הגדול]], שהוכתר בשנת [[800]] כקיסר הרומאים על ידי האפיפיור. באופן מסורתי הצעד נראה על ידי היסטוריונים כניסיון להחיות מחדש את [[האימפריה הרומית המערבית]], אולם לאחרונה יש המפקפקים בכך ומצביעים על העובדה שהכתרתו של קרל לא שינתה דבר מהותי בסדרי ממלכתו והתארים הקיסריים שניתנו לו היו לשם הגדלת כבודו ויוקרתו והוקרת תודה מצד האפיפיור [[לאו השלישי (אפיפיור)|לאו השלישי]] על שהחזיר אותו לכס האפיפיורות. בהיסטוריוגרפיה מתייחסים לאימפריה שלו [[האימפריה הקרולינגית|כאימפריה הקרולינגית]]. המנהג הפרנקי (והמרובינגי) המסורתי של חלוקת הירושה בין היורשים נשאר גם בימי הקיסרים הקרולינגים, אולם הרעיון של אי-התחלקות האימפריה גם הוא היה מקובל. המסורת של הקרולינגים הייתה להפוך את בניהם למשנים למלך באזורי האימפריה השונים, אותם הם ירשו עם מות אביהם. לאחר מותו של [[לואי החסיד]], בנו של [[קרל הגדול]], בניו נאבקו על הירושה ב[[מלחמת אזרחים]] שנמשכה שלוש שנים והסתיימה ב[[הסכם ורדן]], שחילק את האימפריה לשלוש ממלכות קטנות יותר ובאותו זמן העניק סטטוס אימפריאלי ל[[לותאר הראשון]].

 

 

הקרולינגים נושלו מרוב ממלכותיהם עד שנת [[888]]. הם המשיכו לשלוט [[פרנקיה המזרחית|בפרנקיה המזרחית]] עד שנת 911 [[פרנקיה המערבית|ובפרנקיה המערבית]] לסירוגין עד [[987]]. ענפים זוטרים של השושלת המשיכו לשלוט [[ורמנדואה|בורמנדואה]] [[לורן התחתונה|ולורן התחתונה]] אך לא ניסו להחזיר לעצמם את הממלכות והנסיכויות האחרות.