אסכולת פרנקפורט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 19857117 של 213.151.50.61 (שיחה)
שורה 24:
אנשי המכון, בראשותו של [[תאודור אדורנו]], אספו באמצעות שאלונים נתונים מאלפי גרמנים ובנו מאגר גדול מאוד ביחס לאמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותם. את הנתונים הם עיבדו באמצעות פרוצדורות סטטיסטיות פשוטות והגיעו למסקנה שקיים דפוס אישיות מסוים, [[אישיות סמכותנית]] ([[w:authoritarian personality|authoritarian personality]]), של אנשים הנוהים אחר מנהיגים סמכותיים ונוטים לתמוך במשטר טוטליטרי. אנשים בעלי "אישיות סמכותנית" מחפשים תמיד מישהו שיגיד להם מה לעשות ומה לחשוב יותר מאשר אנשים שלא ניחנו בדפוס אישיות כזה ולכן הם עצמאיים יותר ("אישיות דמוקרטית"). אנשים עם "אישיות דמוקרטית" מפתחים חשיבה אוטונומית ולכן אינם נזקקים למישהו שיחשוב עבורם ויורה להם מה נכון לעשות. תאודור אדורנו סיים את כתיבת המחקר והמסקנות בארצות הברית.
 
כשאנשי אסכולת פרנקפורט היגרו לארצות הברית הם נדהמונחשפו ממהלמה שנראה להם ככוחה העצום של [[תקשורת המונים|תקשורת ההמונים]] התומכת בתעשיית [[תרבות פופולרית|התרבות הפופולרית]] (מוזיקה, קולנוע, ספרות ועיתונות מסוגים מסוימים). מה שנראה אולי מובן מאליו לאמריקני בשנות השלושים של המאה העשרים, הותיר חותם עמוק אצל המהגרים מאירופה, ולכן חלק ניכר ממחקריהם, על האידאולוגיה והתרבות, עוסק בתרבות המונים מנקודת ראות ביקורתית.
 
תרבות ההמונים באמצעות תקשורת ההמונים, גרסו אנשי האסכולה, עוזרת ליצור תחושות מוטעות של שוויון על–ידי [[חרושת תרבות]] אחידה וממוסחרת. פעם היה פער בין העניים והעשירים: רק העשירים צרכו תרבות של [[קונצרט]]ים, ואילו העניים לא. כיום, כולם צופים ב[[טלוויזיה]] ואין יותר פער בין העשירים והעניים כי כולם צורכים אותה תרבות.
שורה 46:
תהיות מכיוון אחר עלו בקשר למידת התקפות של תאוריה הדוחה את מסלול ההתפתחות המרקסיסטי, כפי שכונן אותו מרקס, אך מאמצת לעצמה אלמנטים מתוכו, תוך ניתוקם מן ההקשר בו נוצרו. באופן זה, מאמצת התאוריה מונחים כמו [[תודעה כוזבת]], כאילו יש להם משמעות שאינה קשורה לתאוריה מסוימת ובכך מצויה באופן תמידי בסתירה פנימית בתוך עצמה.
 
אפשר גם להתפלא מדוע לא היו נשים בין חברי אסכולת פרנקפורט. את הדבר הזה צריך להבין על רקע המוסכמות החברתיות של התקופה שבה פעל המכון. בגרמניה היו בנות הזוג של אנשי אסכולת פרנקפורט שותפות פעילות לעבודת המכון, בעיקר מאחורי הקלעים. הן עצמן לא טיפחו קריירות אקדמיות אבל נטלו חלק הן בדיונים התאורטיים הפילוסופיים והן בביצוע העבודה האמפירית. כנהוג באותם זמנים, הן לא תבעו לעצמן זכויות על העבודה ובסופו של דבר לא זכו להכרה שאולי הגיעה להן. יש בדבר אירוניה מסוימת: גדולי המבקרים את המוסכמות החברתיות - ביניהן חלוקת התפקידים במשפחה - לא נמלטו מהשעבוד אליהם, ואלו השאירו חותם משמעותי בעבודתם.
 
==לקריאה נוספת==