התרת נדרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 93.173.225.73 (שיחה) לעריכה האחרונה של Eytanar |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''התרת נדרים''' הוא הליך ב[[הלכה]], בו אדם שנדר [[נדר]] ומתחרט עליו יכול לבטל את נדרו. ההתרה נערכת על ידי [[חכם]] או על ידי שלושה [[הדיוט|הדיוטות]] הנחשבים לענין זה כ[[בית דין]]. מקור ההלכה אינו מפורש ב[[תנ"ך|תורה שבכתב]], כי אם ב[[תורה שבעל-פה|תורה שבעל פה]], עד ש[[חז"ל]] אמרו עליה "היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו"{{הערה|{{משנה|חגיגה|א|ח}}}} - כלומר שהם נשענים על התורה שבעל פה בלבד.
כיום קיים מנהג לערוך "סדר התרת נדרים" ב[[ערב ראש השנה]], ויש הנוהגים ב[[ערב יום הכיפורים]]. ההתרה כוללת ביטול מראש של כל הנדרים לעתיד. באופן דומה נועדת תפילת כל [[נדר|נדרי]] בערב יום כיפור להתיר את הנדרים שנעשו שלא במכוון או מתוך הכרח, אך קיימות מוגבלויות ומחלוקות הלכתיות באשר לתועלת המעשית של המנהג.
== מהלך ההתרה ==
לדעת ה[[בית יוסף]] וה[[שבתי כהן|ש"ך]] על מנת להתיר את הנדר, על הנודר מוטל להופיע בפני [[תלמיד חכם]] מומחה בדיני נדרים או לחילופין באפשרותו לקבץ שלושה [[הדיוט|הדיוטות]] ולמנותם ל[[בית דין]] להתיר את נדרו. הנודר חייב להופיע בעצמו ואין באפשרותו למנות [[שליח (הלכה)|שליח]]. הנודר מפרט את הנדר, ומנמק מדוע הוא מתחרט עליו ורוצה להתירו. המתיר שואל "ניחמת בך מנדרך" (התחרטת) ? וכאשר הוא עונה בחיוב, אומר לו "מותר לך" (או בלשון דומה).
החכם מתיר על ידי "פתח", היינו קביעה שאילו הנודר היה מודע למלוא המשמעות של הנדר לא היה נודר כלל, והרי זה כאילו נדר בטעות. [[מחלוקת]] חכמים היא האם ניתן להתיר על ידי [[חרטה]] בלבד.
נחלקו [[ראשונים|הראשונים]], האם ההתרה היא למעשה בירור למפרע שהנדר לא חל מעיקרו, או שמדובר ב[[חלות]] מכאן ולהבא, רק שההתייחסות מכאן ולהבא היא כאילו עד עכשיו הנדר היה בטל.
== מקרים אסורים בהתרה ==
נדר על דעת רבים, כשהציבור הדיר אדם, אינו ניתן להתרה אלא לצורך [[מצווה]].
כמו כן אין מתירים נדרים ב[[שבת]], אלא לצורך השבת עצמה. (כגון שנדר שלא יאכל בשר, והנדר מפר את שמחת השבת שלו)
== בערב ראש השנה ==
ב[[מסכת נדרים]] מובא הדין:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר 'כל הנדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים'..|מקור=נדרים, פרק כ"ג, פסוק ב}}
[[ישעיה הלוי הורוביץ|השל"ה]] כתב לגבי הדין כי מנהג בני [[ארץ ישראל]] שמתאספים עדה ב[[ראש השנה]] ואומר בפניהם כנוסח, וטוב לעשות שני עניינים: א- שיתקן מה שקלקל, שהיא התרה על העבר. ב- מסירת מודעה להבא, שלא ינדור.
דעת [[מרדכי הכהן (מקובל)|רבי מרדכי הכהן]] ופרשנים נוספים שההתרה האמורה במשנה נעשית ב[[ערב ראש השנה]] ולא ב[[ראש השנה]] עצמו. כשמוסיף כי סופי התיבות של הפסוק "לא יחל דברו ככל" הם [[אלול]], החודש הקודם.
לשיטת [[אפרים זלמן מרגליות|מטה אפרים]] ו[[שולחן ערוך הרב]] יש לערוך את ההתרה בעשרה אנשים. [[חיים יוסף דוד אזולאי|החיד"א]] כותב כי יש לאסוף יותר מעשרה אנשים ובכללם יהיו [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] ו[[יראת שמים|יראי שמים]], ואם לא ימצא יעשה בשלושה. וכן מובא שרבי [[חיים אלעזר שפירא|חיים אליעזר שפירא]] מ[[חסידות מונקאטש|מונקטש]] ערך את התרת הנדרים בטלית ותפילין אל מול עשרה כנוסח הקבוע.
=== ההקפדה שיהיו המתירים מותרים ===
הרב [[צבי פסח פרנק|צבי פסח פראנק]] כתב בספרו 'מקראי קודש': המנהג בערב ראש השנה שמתקבצים חבורות חבורות בבית הכנסת, אלו מתירין לאלו ואלו שהותרו מתירין לאלה שלא הותרו, ויש מהקהל שמזדרזים להיות הראשונים שמותרים, אך הם 'זריזים ולא נשכרים', שכן רבי [[שניאור זלמן פרדקין]] בעל 'תורת חסד' היה מהדר שיתירו לו דווקא אלו שהותרו כבר. המקור לכך מהגמרא ב[[מסכת שבועות]]: {{ציטוטון|כך היא מידת הדין נוהגת - מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב, ואל יבוא חייב ויכפר על החייב.}}
הדעות החולקות, הם של רבי [[יצחק אייזיק ליבס|יצחק אייזיק ליעבעס]] בספרו שו"ת בית אבי, שכתב כי אין זה עניין כפרה כי אין בכח העשרה לכפר כי אם להתיר נדר שנדר בינו לבין קונו, ומה עניין זכאי או חייב לזה. גם ב[[גבריאל ציננער|נטעי גבריאל]] שלל את החומרה בטענה כי אין לדבר סוף, וגם הראשונים יחזרו אחר שלושה שכבר הותרו.
=== סדר נזיפה והתרת קללות ===
יש האומרים גם 'סדר נזיפה' בהתרת הנדרים, שהוא קבלת [[נידוי (הלכה)|נידוי]] וישיבה על הארץ ובסופה בית הדין מתירים את הנידוי. במנהגים שונים מוסיפים להתרת נדרים גם סדר התרת [[קללה|קללות]]. ה[[חיים יוסף דוד אזולאי|חיד"א]] כתב כי מנהג אנשי [[ירושלים]] ורבי [[שלום שרעבי]] שאומרים התרת קללות ואין אומרים 'סדר נזיפה', וכן הוא מנהג [[חסידות חב"ד|חב"ד]].
== הערות שוליים ==
__ללא_תוכן_עניינים__
| |||