הבדלים בין גרסאות בדף "בל 204/205"

נוספו 16 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
סקריפט החלפות (ארצות הברית, - ב, בית הספר), הסרת קישורים עודפים
מ (סקריפט החלפות (ארצות הברית, - ב, בית הספר), הסרת קישורים עודפים)
דגם 204 הונע על ידי אב טיפוס של מנוע [[לייקומינג]] YT53-L-1, בעל [[הספק]] של 700 [[כוח סוס]]. אב הטיפוס הראשון של דגם XH-40 טס לראשונה ב-[[20 באוקטובר]] [[1956]] ב[[פורט וורת']], [[טקסס]]. שני אבות טיפוס נוספים נבנו ב[[1957]], ועוד לפני בנייתם הזמין הצבא ששה מסוקי ניסוי נוספים שסומלו YH-40. במרץ [[1960]] הזמין הצבא מחברת בל 100 מסוקים, שסומלו HU-1A וכונו '''אירוקווי''' (Iroquois) על שם השבט ה[[אינדיאנים|אינדיאני]] [[אירוקווי|בעל אותו שם]].
 
בתוך זמן קצר זכה המסוק לכינוי "יואי" (Huey), שנגזר מסימול הדגם הצבאי, HU-1. ב[[1962]] הונהגה שיטת סימול חדשה לכל כלי הטיס של [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]] וסימול המסוק שונה ל-UH-1, אך הכינוי נותר.
 
דגם 204 היווה קפיצת מדרגה משמעותית בתכנון מסוקים, בהיותו המסוק הראשון שהונע על ידי [[מנוע טורבינה]] שסובב את ציר ה[[מדחף|רוטור]]. התקנת מנוע הטורבינה יצר מהפכה בביצועי המטוס: משקלו ירד באופן משמעותי ויחס הכוח מול המשקל עלה מאד. צריכת הדלק ירדה וכך הוצאות האחזקה והתפעול. מנוע הטורבינה איפשר למסוק לשאת מטענים יעילים לטווח משמעותי במהירות סבירה. יתרונות אלו הפכו את דגמי 204 ו-205 למסוקים המוצלחים ביותר מתוצרת מערבית, מבחינת מספר המסוקים שנבנו.
 
===דגם 205===
[[קובץ:Bell 205A-1, Custom Helicopters AN0114677.jpg|ממוזער|בל 205A-1 של חברת תעופה אזרחית, ארה"בארצות הברית, [[2000]] ]]
על אף הצלחתם של מסוקי היואי מהדגמים הראשונים ביקש צבא ארצות הברית דגם שיוכל לשאת מספר רב יותר של חיילים. המענה שנתנה חברת בל לבקשה זו היה דגם 205, שבו הוארך גוף המסוק מדגם HU-1B ב-41 [[אינץ']] (104 ס"מ), וכך נוספו עוד ארבעה מושבים ליד תיבת ה[[תמסורת (מכניקה)|תמסורת]], כשפניהם כלפי חוץ. בכך גדל מספר הנוסעים האפשרי ל-15, כולל הצוות. לחלופין ניתן היה לשאת בתא הנוסעים המוגדל שש אלונקות וחובש, שתיים יותר מן הדגמים המוקדמים. במקום דלתות ההזזה שבדגמים הראשונים, שבהם היה חלון אחד, הותאמו לדגם זה דלתות גדולות יותר עם שני חלונות, וכן פנל נוסף שניתן היה לפתוח על [[ציר (הנדסה)|ציר]], וכך לאפשר גישה משופרת לתא הנוסעים. את הדלתות ואת הפנל ניתן היה להסיר בקלות, וכך להטיס את המסוק בתצורה פתוחה.
 
אב הטיפוס של דגם 205 טס לראשונה ב-[[16 באוגוסט]] [[1961]]. שבעה מסוקים קדם סדרתיים הועברו לניסויים ב[[בסיס חיל האוויר אדוארדס]] החל ממרץ 1961. לכתחילה צויד דגם 205 ברוטור בקוטר 13.4 מטרים ובמנוע לייקומינג T53-L-9, בעל 1,100 כוח סוס. בגרסאות הבאות הוגדל קוטרו של הרוטור ל-14.6 מטרים וגם יחידת הזנב הוארכה, כדי להכיל את הרוטור המוארך. לאחר התאמות אלה הגיע משקלו הכולל של המסוק ל-4,309 ק"ג. צבא ארצות הברית הזמין את המסוק ב[[1963]]. בדגם הסדרתי הותקן מנוע T-53-L-11 שהיה זהה לדגם L-9 אך הוזן בסוגים שונים של דלק. סימול אבות הטיפוס היה YUH-1D והמסוקים הסדרתיים סומלו UH-1D.
[[קובץ:PikiWiki Israel 20258 Israel Defense Forces.JPG|ממוזער|בל 205 של חיל האוויר הישראלי מנחית כוחות במהלך מרדף בבקעת הירדן, [[1968]]]]
[[קובץ:HelP60.jpg|ממוזער|בל 205 באימון נחיתה על [[שייטת הנחתות|נחתת 60 מטר]], 1968]]
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] התרחב מאד השטח בו פעל [[צה"ל]], ונוצר צורך דחוף במענה לצרכים התובלתיים וה[[לוגיסטיקה|לוגיסטיים]] שיצרו המרחבים החדשים. המסוקים שהיו אז בשירות [[חיל האוויר הישראלי]], מדגמי [[סיקורסקי S-55]] ו[[סיקורסקי S-58]], היו מועטים מדי ובעלי כושר תובלתי מוגבל וביצועים שלא היו מספקים, והיה ברור הצורך במסוק תובלה וסער חדש.
 
הוחלט על רכישת מסוקי [[בל UH-1 אירוקווי]] שהיו אז בשיא פעילותם ב[[מלחמת וייטנאם]]. עם זאת, מסיבות פוליטיות הוחלט שלא לרכוש את הדגם הצבאי. הוחלט גם שלא לרכוש את כל המסוקים ממקור אחד, כדי לא ליצור תלות, ולכן נרכשו 23 מסוקים מחברת [[אוגוסטה בל]] ה[[איטליה|איטלקית]] שייצרה את הדגם ברישיון (שם סומל אוגוסטה בל AB205) ומסוקים נוספים מחברת בל בארצות הברית.
 
המסוקים הראשונים מתוצרת אוגוסטה בל הגיעו ל[[נמל חיפה]] ב-[[15 בדצמבר]] [[1967]] ארוזים בארגזים שהובלו לארץ ב[[אוניית משא]]. המסוק הראשון המריא לטיסת ניסוי ב-[[29 בדצמבר]]. מעט פחות משנה לאחר מכן, ב-[[6 באוקטובר]] [[1968]], הגיעו לארץ המסוקים הראשונים מתוצרת בל, ואלו נכנסו לשירות מבצעי [[1968]]. המסוקים נכנסו לשירות גם ב[[קורס טיס (צה"ל)|ביה"סבית הספר לטיסה]] והחליפו את המסוקים הוותיקים.
 
המסוקים נקלטו ב[[טייסת 124]] ("החרב המתהפכת") שהטיסה עד אז מסוקי S-58 ו[[אלואט II]], וב[[טייסת 123]] ("ציפורי המדבר") שעם קליטת המסוקים הפכה לטייסת עצמאית (עד אז הייתה הטייסת טייסת הדרכה כחלק מביה"סמבית הספר לטיסה, והפעילה מסוקי [[בל 47]] ו-S-58). משימות המסוקים כללו תובלה כללית, פינוי נפגעים, [[חיפוש והצלה]], ומשימות תובלת סער בשיתוף עם [[סיירת (יחידה צבאית)|יחידות מובחרות]]. חלק חשוב של פעילות המסוקים היה ב[[מלחמת ההתשה בבקעת הירדן]], בעיקר במרדפים. הפעילות המבצעית הראשונה בה השתתפו מסוקי בל 205 הייתה ב[[אל עריש]] במשימת איתור מחבלים שנמלטו מ[[עזה]]. המבצעים הראשונים בהם השתתפו המסוקים היו [[מבצע תופת]], הפשיטה על [[כראמה]] בדרום [[בקעת הירדן]] ב-[[21 במרץ]] [[1968]], ו[[מבצע אסותא]], שכלל פשיטה על יעדים נוספים ממזרח ל[[ירדן]] במקביל למבצע תופת. במהלך המבצע השמיד אחד מהמסוקים [[ג'יפ]] מחבלים בירי מ[[מקלע]] שהותקן בו. ב-[[26 ביולי]] באותה שנה נפגע לראשונה מסוק בל 205 מאש שירו עליו מחבלים במהלך מרדף, אך הצליח לשוב לבסיסו בשלום; באותו מרדף נהרגו [[מפקד חטיבה|מפקד]] [[חטיבת הבקעה]], [[אלוף משנה]] [[אריה רגב |אריק רגב]] ו[[סרן]] [[גד מנלה]], ואילו הכוח הישראלי הרג 8 מחבלים ולכד מחבל תשיעי שנפצע.
 
מבצעים נוספים בהם השתתפו מסוקי בל 205 במהלך [[מלחמת ההתשה]] היו [[מבצע אירון]], ב-[[1 בדצמבר]] 1968, בו הנחיתו המסוקים [[חטיבת הצנחנים|צנחנים]] מ[[גדוד 890]] ומ[[גדוד 50]] על שני [[גשר]]ים שעליהם עבר ה[[כביש]] העיקרי ו[[מסילת ברזל|מסילת הברזל]] בין [[עמאן]] לבין [[עקבה]] ופוצצו אותם באמצעות פצצות מיוחדות שנקראו "מזלף", וכן [[מבצע תשורה]] ב-[[28 בדצמבר]] [[1968]], בו שימשו שני מסוקים לתובלת ה[[חפ"ק]] ולביצוע חסימות.
 
ב[[מלחמת יום הכיפורים]] הפעיל חיל האוויר הישראלי עשרות מסוקי בל 205. משימותיהם העיקריות של המסוקים היו פינוי נפגעים והטסת מפקדים בכירים ו[[אח"מ]]ים. המסוקים פעלו מ[[רפידים (בסיס)|רפידים]] ומ[[רמת דוד (בסיס)|רמת דוד]], וחילצו במהלך המלחמה 890 נפגעים, בהם 25 אנשי צוות אוויר וכן 4 טייסי אויב שחולצו ונשבו. משימה נוספת שביצעו המסוקים הייתה מרדף אחרי חיילי [[קומנדו]] מצרי שנחתו מאחורי קווי צה"ל.
* דני שלום: '''מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה'''. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ו, 2005.
<div class="mw-content-ltr">
* Christopher Chant: '''Fighting Helicopters of the 20th Century'''. Graham Beehag Books, Christchurch, Dorset, England, 1996.
* Yves Debay: '''Combat Helicopters'''. Histoire & Collections, France, 1996.
* Lou Drendel: '''UH-1 in Action'''. Squadron Signal. Carrolton, TX.
* Rene, J. Francillon: Vietnam: '''The War in the Air'''. Arch Cape Press, New York, 1987.
* Jim Mesko: Airmobile: '''The Helicopter War in Vietnam'''. Squadron Signal Publications, 1984.
* Wayne Mutza: ''''H-1 Huey in Colors'''. Squadron Signal, Carrolton, TX.
</div>