ההגנה על הפרטיות בנזיקין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ תיקון קישור |
||
שורה 333:
הסכמה של אדם לפגיעה בפרטיותו יכולה להילמד מכללא, גם אם לא ניתנה במפורש. כך למשל, נפסק בעניין לירן שאדם המשתייך לגוף ממשלתי מסכים מכללא לחשיפה של חלקים מפרטיותו, וכך גם לגבי [[יושב ראש]] של [[חברה ציבורית]], הנסחרת ב[[בורסה לניירות ערך|בורסה]] (בעניין סברינה). בנוסף, נפסק שפעולות מסוימות יכולות ללמד על כוונות גילוי של מידע, כגון: רישום משכון או מתן ראיון עיתונאי. בארצות הברית נקבע בעניין Baynes כי עצם הידיעה בדבר הפגיעה בפרטיות והיעדר מחאה כלפיה - מהווה הסכמה מכללא, אך ספק אם הפסיקה בארץ נוטה לאמץ לעמדה זו.
[[דב לוין (שופט)|דב לוין]] טוען שניתן לייחס לאיש ציבור הסכמה מכללא לוותר על פרטיותו. עם זאת, לדברי גביזון, קביעה גורפת שאיש ציבור או בעל מעמד אחר ויתר על פרטיותו נראית בעייתית.
בפועל, בית המשפט בוחן את הרלוונטיות של התפקיד הציבורי, ומייחס את הוויתור לחלקים מפרטיותו של איש הציבור. כך למשל, נקבע בפרשת סברינה שיושב ראש של חברה ציבורית לא ויתר על כל פרטיותו בעצם כניסתו לתפקיד, אלא רק על העניינים המהווים מידע מהותי עבור המשקיע הסביר.
שורה 491:
* דן חי, '''נתוני תקשורת בישראל''' (2011)
* דן חי, '''תורת המסר - בין דיוור ישיר ל'ספאם'''' (2012)
* [[דב לוין (שופט)|דב לוין]], "צנעת הפרט וסקרנות הציבור" '''ספר תמיר''' 163 (1999)
* זאב סגל, "הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת" '''[[עיוני משפט]]''' ט 175 (התשמ"ג)
* א' שטיין, "האזנות סתר ומעקבים אלקטרוניים נסתרים כאמצעים לקידומה של חקירה פלילית וביטחונית" '''[[משפטים (כתב עת)|משפטים]]''' יד 527 (התשמ"ה)
| |||