עארף אל-עארף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 9:
בהיותו במחנה ה[[שבוי]]ים [[הוצאה לאור|הוציא לאור]] [[עיתון]] בערבית לשבויים. כמו כן, תרגם ל[[טורקית]], בתקופת שביו, את [[ספר]]ו של [[ארנסט הקל]], "Die Welträthsel". ב-[[1919]] היה לעורכו של העיתון הלאומי הראשון שיצא בערבית בארץ ישראל בשם: "[[סוריא אל-ג'נוביה (עיתון)|סוריא אל-גֻ'נוביה]]" ("סוריה הדרומית").{{הערה|1=[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/alaref.html עארף אל-עארף], ב{{ה|ספרייה היהודית המקוונת}} {{אנגלית}}}}
 
במישור הפוליטי הטיף אל-עארף להתנגדות תקיפה אך בלתי אלימה נגד [[ציונות|התנועה הציונית]] ודגל ב[[לאומנות]] [[פאן-ערביות|פאן-ערבית]]. ב-[[1918]], בעת שהתגברה הלאומנות הערבית ב[[ירושלים]], [[יפו]], [[חיפה]], [[עכו]] ו[[שכם]], הצטרף אל-עארף ל[[שייח']] [[אמין אל-חוסייני|חאג' אמין אל-חוסייני]], [[פח'רי אל-חוסייני]], [[איסחאק דרוויש]], [[איברהים דאווש]], [[ג'מאל אל-חוסייני]], [[כמאל אל-בודיירי]] ושייח' [[חסן אבו אל סועוד]] ויחד הם ייסדו את "המועדון הערבי". בעקבות [[מאורעות תר"פ|פרעות תר"פ]] נעצר אל-עארף על ידי שלטונות [[המנדט הבריטי]] והואשם ב[[הסתה]] אשר הובילה לפרעות שבהן נרצחו שישה [[יהודים]] ונפצעו 200. הוא נמלט מה[[מעצר]] וברח ל[[סוריה]], נשפט שלא בפניו, נדון ל-10 שנות [[מאסר]], ועיתונו נסגר בפקודת השלטונות.
 
בשנת [[1920]], [[חגיגות נבי מוסא]] התקיימו זמן קצר לאחר המלכתו של פייסל בסוריה. עארף אל-עארף הסית את הפלסטינים מעל דפי עיתונו, ועם שובם של עולי הרגל לירושלים ב-4 באפריל, הפכה התהלוכה להפגנה אלימה ופרצו [[מאורעות תר"פ|פרעות תר"פתרפ]]. שלטונותהשלטונות [[המנדט הבריטי]]הבריטים הוציאו נגדו ונגד אמין אל חוסייני צו מעצר והם ברחו ל[[עבר הירדן המזרחי]] ומשם ל[[דמשק]]. בהיעדרם נידונו על ידי בית דין צבאי לעשר שנות [[מאסר]],.{{הערה|שם=המופתי הגדול 12|[[צבי אל-פלג]], '''המופתי הגדול''', עמ' 12.}} ועיתונו נסגר בפקודת השלטונות.
ב-31 במאי 1920 נוסדה בדמשק "האגודה הערבית הפלסטינית" ("אל-ג'מעיה אל-ערביה אל-פלסטיניה"), שהנהיגה את התנועה הערבית הלאומית שבארץ ישראל,{{הערה|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ ישראל''', עמ' 276–277, הערה 7.}} ועארף היה בין העומדים בראשה. האגודה פרסמה מחאה נגד החלטות [[ועידת סן רמו]] ונגד מינוי [[הרברט סמואל]] היהודי לנציב עליון בארץ ישראל. כמו כן, היא גם שלחה תזכיר ל[[אפיפיור]] וביקשה את עזרתו נגד יהוד פלסטין באמצעות [[הצהרת בלפור]].{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 13.}}
ב-7 ביולי הכריז הנציב העליון הנכנס, הרברט סמואל, על [[חנינה]] כללית לכל האסירים הפוליטיים, אולם חנינה זו לא כללה את אל-עארף ואל-חוסייני, וזאת משום שברחו מהחוק.{{הערה|שם=המופתי הגדול 12}}