דוד וולפסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מיזוג תבנית שושלת לתוך תבנית מנהיג1#
מ ביטול קישור מדף לעצמו#
שורה 36:
|צאצאים=
|יורש העצר=}}
[[קובץ:Zionist Delegation to Jerusalem 1898.jpg|שמאל|ממוזער|200px|המשלחת הציונית לירושלים, 1898. מימין לשמאל: [[יוסף זיידנר]], [[משה שנירר]], [[בנימין זאב הרצל]], [[דוד וולפסון]], [[מקס בודנהיימר]].]]
'''דוד וולפסון''' (ב[[יידיש|כתיב יידי]]: '''וואָלפסאָן'''; {{כ}} [[9 באוקטובר]] [[1855]], דורביאני, [[גוברניית קובנה|פלך]] [[קובנה]], [[האימפריה הרוסית]] – [[15 בספטמבר]] [[1914]], [[באד הומבורג]], [[הקיסרות הגרמנית]]) היה [[איש עסקים]], מנהיג ועסקן [[ציונות|ציוני]] ונשיאהּ השני של [[ההסתדרות הציונית העולמית]].
 
שורה 53:
עם תחילת [[המאה ה-20]] התלווה וולפסון למסעו של הרצל ל[[ארץ ישראל]] ול[[קושטא]]. במהלך הביקור ייסד וולפסון את [[אוצר התיישבות היהודים]], מעין [[בנק]] ששימש מנוע כלכלי ליישוב הארץ ונטע עץ דקל מפורסם במתחם [[ארזה]]. במהלך המסע התהדקו קשריהם של וולפסון והרצל, וכמחווה על כך קרא הרצל ל[[דמות ספרותית|דמות]] הראשית בספרו [[אלטנוילנד]] "דוד ליטבק", על שם ידידו. בנוסף לכך, ציווה הרצל ב[[צוואה|צוואתו]] להכיר בוולפסון כ[[אפוטרופוס]] של [[משפחת הרצל|ילדיו]] לאחר מותו.
 
[[קובץ:Group.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבוצת צירים בקונגרס הציוני השמיני 1907. <BR> מבין היושבים: הרב קובלסקי, הרב [[יצחק ניסנבוים]], ה. פרבשטיין, [[נחום סוקולוב]], [[דוד וולפסון]], [[שאול פנחס רבינוביץ|ש. פ. רבינוביץ (שפר)]]]]
לאחר מותו של הרצל הפצירו בוולפסון ראשי [[הציונות המדינית]], ובראשם [[מקס נורדאו]], שיירש אותו. בשנת [[1905]], בכינוס [[הקונגרס הציוני]] השביעי ב[[בזל]], נבחר וולפסון באופן רשמי לתפקיד סגן היושב ראש של הקונגרס וכיושב ראש [[הוועד הפועל]]. לאחר המינוי התרכז וולפסון בביצוע פעילויות שונות לחיזוק התנועה הציונית, ובקונגרס היהודי השמיני, שנערך ב[[האג]] ב-[[1907]], כבר התקבל כאחד ממנהיגיה הבלתי מעורערים של התנועה ונבחר לנשיאה. הוא כיהן כיושב ראש הקונגרס עד שנת [[1911]], בה התפטר מכהונתו.
 
שורה 59:
וולפסון נפטר ב-[[15 בספטמבר]] [[1914]], ונקבר בקלן. בשנת [[1952]] הועלו עצמותיו ועצמות אשתו לקבורה ב[[הר הרצל]] שב[[ירושלים]] בחלקה מיוחדת בצמוד אל קבריהם של [[משפחת הרצל]].{{הערה|{{דבר||ארונותיהם של דוד וולפסון ורעיתו הובאו לחיפה|1952/07/01|00115}}.}}
 
בצוואתו ציווה [[דוד וולפסון]] להקדיש את הונו לצורך העלאת עצמותיו של הרצל, ושל עצמו ורעייתו לארץ ישראל, ואילו כל השאר הוקדש לצורך "מטרות ציוניות בארץ ישראל... מה שישמש את האומה כולה".{{הערה|ציטוט מתוך הצוואה מובא אצל דב שידורסקי, '''גווילים נשרפים ואותיות פורחות''', ירושלים, 2008, עמ' 50}} בינואר 1922, בהמלצתו של [[היינריך לווה]], החליט ועד הנאמנים של הקרן להשתמש בכסף להקמת [[בית דוד וולפסון]], שהכיל בראשיתו את [[בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי]] וכיום שוכנת בו הפקולטה ל[[משפטים]].{{הערה|הוגו ברגמן, '''בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בשנות תר"ף-תרצ"ה''', ירושלים, תרצ"ה, עמ' כה}}.
 
ארכיונו האישי של וולפסון נמסר ל[[הארכיון הציוני המרכזי|ארכיון הציוני המרכזי]].{{הערה|{{הארכיון הציוני}}}}