הכנענים – הבדלי גרסאות

מיד עם הצגתו הפך הפסל "נמרוד" לסלע מחלוקת מרכזי בתרבות הארץ-ישראלית; בפסל הציג דנציגר את דמותו של [[נמרוד]], ה[[צייד]] ה[[מקרא]]י, כנער צנום, עירום ולא־[[מילה (ניתוח)|נימול]], לגופו צמודה [[חרב]] ועל כתפו יושב [[בז]]. צורתו של הפסל הזכירה את הפיסול הפרימיטיבי מן התרבויות האשורית, המצרית והיוונית, ברוח הפיסול האירופי בן התקופה. בצורתו הציג הפסל שילוב ייחודי בין יופי [[הומוארוטיקה|הומוארוטי]]{{מקור}} לבין [[פגאניות]] ואלילות. שילוב זה עמד במרכז ביקורתם של חוגים דתיים ב[[היישוב|יישוב היהודי]]. ואולם קולות אחרים ביקשו לראות בו מודל חדש לאדם "העברי" החדש. בעיתון "[[הבוקר]]" נכתב בשנת [[1942]] כי "נמרוד איננו רק פסל, הוא בשר מבשרנו, רוח מרוחנו. הוא ציון-דרך והוא אנדרטה. סיכום של מעוף והעזה, של מונומנטליות, של התמרדות נעורים המציינת דור שלם... נמרוד יהיה צעיר לעד."{{הערה|1=מצוטט בתוך: ברייטברג-סמל, שרה, "אגריפס נגד נמרוד", '''קו''', גיליון מס' 9, [[1999]].}}

 

 

אף על פי שדנציגר הסתייג בדיעבד מ"נמרוד" כמודל תרבותי ישראלי, אמצו אמנים רבים את הגישה הכנענית בפיסול. דימויים של אלילים ושל דמויות בסגנון "פרימיטיבי" הופיעו באמנות הישראלית עד לשנות השבעים של המאה ה-20. בנוסף, ניכרת ההשפעה של פיסול זה גם בפיסול של קבוצת "אופקים חדשים", שרבים מן הפסלים שבה התנסו בפיסול כנעני בראשית דרכם האמנותית.