פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-דרום קוריאה +קוריאה הדרומית)
ההגנה על חירויות הפרט, ובמיוחד על חופש הקניין, בדמוקרטיה הליברלית, באה בדמוקרטיות ליברליות רבות לצד הנטייה, מורשת ה[[ליברליזם]] להקטנת טווח ההתערבות של המדינה. הדמוקרטיה הליברלית מפרידה באופן ברור בין הספירה ה"פרטית" אליה אין למדינה גישה, ו[[הספרה הציבורית|הספירה ה"ציבורית"]], בה פועלת המדינה, ושהנטייה היא לצמצמה ככל האפשר. נטייה זו לשמור מפני התערבות המדינה בספירה הנתפסת כ"פרטית", מקבילה לעתים קרובות לדרישה של ה[[קפיטליזם]] להימנע מהתערבות המדינה בפעולתו של השוק, ולעתים קרובות חופפים עקרונות הליברליזם הפוליטי והקפיטליזם הכלכלי, עד כדי כך שהדמוקרטיה הליברלית הפכה להיות מזוהה לחלוטין עם כלכלת [[שוק חופשי|השוק החופשי]].
 
צירוף זה של האידאולוגיה ה[[ליברליזם|ליברלית]] הקלאסית, עם עקרונות ה[[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיה הייצוגית]] שאיפשרו את פעולתה של ה[[דמוקרטיה]] במדינה ה[[מודרניות|מודרנית]], יצר יציר כלאיים שניתן ליישמו, בשינויים המחויבים, כך שיתאים למגוון של [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]], גם כאלו שאינן מוגדרות כ"ליברליות", כגון [[שמרנות]], [[סוציאל-דמוקרטיה]] (בתנאים מסוימים) והטווח האידאולוגי שביניהן. המבנה התאורטי של הדמוקרטיה הליברלית יושם בפועל במגוון של אופנים הראויים להיקרא "דמוקרטיה ליברלית", ונעים בין מדינות [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטיות]] המספקות תמיכה נרחבת ב[[זכויות חברתיות]], דוגמת [[צרפת]], למדינות בעלות [[מדינת רווחה|מדיניות רווחה]] וזכויות חברתיות מצומצמת הרבה יותר דוגמת [[דרום קוריאה הדרומית]]. אלו וגם אלו ראויות להיקרא "דמוקרטיה ליברלית", כל עוד הן שומרות על המאפיינים העיקריים של הדמוקרטיה הליברלית - [[דמוקרטיה ייצוגית]] ו[[זכויות אדם]] מוגנות. כן ניתן ליישם את המודל של הדמוקרטיה הליברלית במגוון של צורות ממשל, החל ב[[משטר נשיאותי]], דרך [[משטר פרלמנטרי]] וכלה ב[[מלוכה חוקתית]].
 
הדמוקרטיה הליברלית נראית כיום כסוג הרווח של הדמוקרטיה, ולרוב מזדהים עקרונותיה עם הפרשנות הרווחת בציבור למילה "דמוקרטיה". בסוף [[המאה ה-20]] כתב [[פרנסיס פוקויאמה]] כי קבלתה האוניברסלית של הדמוקרטיה הליברלית, כפי שנראתה בעת שנכתבו הדברים במאמר "קץ ההיסטוריה" בשנת [[1989]] עת קרסה שיטת הממשל ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] שנראתה לאורך עשורים רבים כאתגר הגדול מולו עמדה הדמוקרטיה הליברלית, היא נקודת הסיום של ההתפתחות ה[[אידאולוגיה|אידאולוגית]], ושל ההיסטוריה עצמה. בדומה, ניתן למצוא קריאות תגר מצד גורמים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניסטים]] הרואים את הדמוקרטיה הליברלית ככלי לקידום ושימור הכוח של אליטות קיימות, בין אם אליטות אתניות, כלכליות או [[מגדר]]יות.
מספר ארגונים ומדעני מדינה עורכים רשימות של מדינות "חופשיות" ומדינות "שאינן חופשיות" בעבר ובהווה. מאלו, הידועות ביותר הן רשימות "Polity Data"{{הערה|1=[http://www.cidcm.umd.edu/inscr/polity/ Policy Data Set]}} והרשימות שבדו"ח [[דו"ח חירות בעולם|החירות בעולם]] של מכון המחקר האמריקני "Freedom House" - דו"ח המקובל בקרב העוסקים ב[[מחקר]] ה[[אקדמיה|אקדמי]] בתחום.{{הערה|שם=Casper|1=http://polisci.la.psu.edu/faculty/Casper/caspertufisPAweb.pdf}}{{הערה|שם=Giannone|1=Giannone, Diego (2010), "Political and ideological aspects in the measurement of democracy: the Freedom House case", ''Democratization'', Volume 17, Issue 1, pages 68 - 97}}{{הערה|1=Casper, Gretchen, and Claudiu Tufis. 2003. “Correlation Versus Interchangeability: the Limited Robustness of Empirical Finding on Democracy Using Highly Correlated Data Sets.” Political Analysis 11: 196-203}} ה-Economist Intelligence Unit, ארגון עסקי מבית [[האקונומיסט]], מפרסם אף הוא מדד המדרג את מדינות העולם על פי מידת הדמוקרטיות שלהן - [[מדד הדמוקרטיה]], אולם מדד זה אינו מתפרסם במסגרת אקדמית ואינו עובר תהליך של [[ביקורת עמיתים]].
 
ישנה הסכמה רווחת כי מדינות [[האיחוד האירופי]], [[יפן]], [[דרום קוריאה הדרומית]], [[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[הודו]], [[דרום אפריקה]], [[ברזיל]], [[צ'ילה]], [[אוסטרליה]] ו[[ניו זילנד]], הן דמוקרטיות ליברליות.
 
מכון "פרידום האוס" רואה בחלק מהמדינות שעל פי חוקתן מהוות באופן רשמי דמוקרטיות ליברליות, ובחלק ממדינות [[ברית המועצות]] לשעבר, כמדינות שאינן דמוקרטיות בפועל, לרוב בשל כך שלממשלה ישנה השפעה חזקה על תוצאות הבחירות. חלק ממדינות אלו מצויות בעיצומו של תהליך שטרם הסתיים.
21,120

עריכות