חרם האוטובוסים של מונטגומרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון |
עדכון |
||
שורה 4:
החרם החל, כאשר סירבה [[רוזה פארקס]] לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן. באוטובוסים של מונטגומרי ישבו הלבנים בחלקו הקדמי של האוטובוס והשחורים בחלקו האחורי. כאשר נגמר המקום בחלק הלבן התיישבו לבנים בחלק האחורי והנהג היה מורה לשחורים לקום. רוזה פארקס סירבה לקום ממקומה בחלק השחור של האוטובוס ב-[[1 בדצמבר]] [[1955]]. בעקבות מעשה זה נעצרה, נשפטה והורשעה.
האירוע נתפש כהזדמנות מושלמת בעיני א.ד. ניקסון, נשיא הסניף המקומי של [[האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים|NAACP]] במונטגומרי. ניקסון תר משך זמן מה אחר מועמד מתאים, ודחה את אימוצם של כמה שחורים שסירבו לפנות מקומם קודם לכן (דוגמת [[קלודט קולווין]]), שכן סבר כי לא יתאימו לשמש נציגים למאבק. פארקס, לעומת קודמיה, הלמה את שאיפותיו של ניקסון וזה הוסיף ובחר כדוברם של השחורים ב[[מרטין לותר קינג]], שהיה תושב טרי במקום. קינג היסס תחילה, אך תחת לחצו של ניקסון אימץ את התפקיד.
[[קובץ:Rosaparks.jpg|שמאל|ממוזער|200px|רוזה פארקס לצידו של מרטין לותר קינג]]
| |||