תקרת השכר של ה-NBA – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←ניפוי (Waiver): ניסוח |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 166:
פעם בשנה קבוצה יכולה להשתמש בחריגה בינונית (באנגלית: Mid-level exception, או בקיצור MLE), כדי להחתים שחקן על חוזה מוגבל. בעונת {{בספורט|NBA|2011|2012}} חוזה תחת חריגה כזו בקבוצות שנמצאו רק 4 מיליון דולרים ומטה מעל התקרה יכול היה להגיע לסכום של מיליון דולרים לכל שנה, למשך ארבע שנים. קבוצות שנמצאו יותר מ-4 מיליון דולרים מעל התקרה יכלו להחתים שחקן על חוזה של 3 מיליונים לשלוש שנים. קבוצות שנמצאו מתחת לתקרת השכר שלהן יכלו להחתים שחקן על חוזה שלא נכלל בתקרה תחת החריגה הנ"ל, בסכום של 2.5 מיליון דולרים למשך שנתיים.
מאז עונה זו, סכום החוזה המקסימלי התקף לחריגה הבינונית עלה ב-3% בכל שנה. לפני הסכם ה-CBA של 2011 חריגה בינונית לא הייתה תקפה לקבוצות שנמצאו מתחת לתקרת השכר, והשכר המקסימלי הקבוע בה היה שווה לשכר הממוצע בליגה. בהסכם שנחתם בסוף {{בספורט|NBA|2016}} נקבע כי הסכום המקסימלי של חוזה תחת החריגה הבינונית יעמוד על 9 מיליון דולרים.{{הערה|[[רועי ויינברג]], [http://www.hoops.co.il/?p=84146 חם מהתנור: הסכם קיבוצי חדש בין ה-NBA ואיגוד השחקנים], באתר [[Hoops]]{{כ}}, 16 בדצמבר 2016}}
===חריגת שחקן בשנת ה"רוקי"===
| |||