תלמוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
1Or (שיחה | תרומות)
מ שוחזר מעריכות של 79.176.53.85 (שיחה) לעריכה האחרונה של 1Or
שורה 10:
{{ערך מורחב|ערכים=[[תלמוד בבלי]], [[תלמוד ירושלמי]]}}
 
שני מרכזי התורה שב[[ארץ ישראל]] ו[[בבל]] הצמיחו שני תלמודים: '''[[תלמוד בבלי]]''', שנוצר בישיבות בבל, ו'''[[תלמוד ירושלמי]]''', שהוא פרי לימודם של חכמי ארץ ישראל. על אף ששני תלמודים אלה מבוססים על אותה משנה, ונוצרו במרכזים שהיו ביניהם קשרים רבים,{{הערה|ולכן פעמים רבות אמוראי ארץ ישראל כ[[ריש לקיש]], [[רבי יוחנן]] וחכמים נוספים, מופיעים בתלמוד הבבלי, וכן להפך.}} הם שונים ב[[שפה|שפתם]], בהיקפם,{{הערה|בדרך כלל הסוגיות בירושלמי הם קצרות מאוד שנוגעות לעניין המדובר בלבד, ואילו הסוגיות בבבלי יכולות להתפרס על עמודים רבים, ולעתים יוצאות מהסוגיה המדוברת ועוברות לדון בסוגיות אחרות.}} בתוכנם, בסגנונם ובמקרים רבים גם במסקנותיהם ההלכתיות.
 
לאחר שנחתמו שני חיבורים אלה, הפך התלמוד הבבלי לספר הלימוד העיקרי שנלמד בתפוצות ישראל, ואך מעטים עסקו בתלמוד הירושלמי, שהשפעתו הייתה קטנה הרבה יותר (בעיקר באזורי [[יהדות אשכנז]] ו[[יהדות איטליה]]). בעקבות [[הרי"ף]] ו[[הרמב"ם]], התקבל תוכנו של התלמוד הבבלי כמחייב את כל תפוצות ישראל מבחינה הלכתית, כמעט ללא עוררין. הרמב"ם מנמק זאת בהקדמה למשנה תורה, "הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל".
שורה 28:
==לימוד גמרא==
 
לימוד הנפיחה והפלצההתורה בכלל והתלמוד בפרט נחשב לאורך כל הדורות למוטיב מרכזי ועיקרי ביהדות, וישנן אמרות רבות של חכמי ישראל בכל דור ודור על חשיבות לימוד התורה ועל חובתו של כל יהודי באשר הוא לעסוק בה{{הערה|מספר דוגמאות: {{ויקיטקסט|משנה אבות א ב}}, {{ויקיטקסט|משנה אבות ב יב}}, {{ויקיטקסט|משנה אבות ג ג}}, {{ויקיטקסט|משנה אבות ג ו}}}}. בהתאם לכך לימוד התלמוד נחשב בכל הישיבות בארץ ובעולם כמושא הלימודים העיקרי, התופס את עיקר הנפח של הלימוד. הלימוד של התלמוד, ובמיוחד הדיונים ההלכתיים שבו, נחשב לקשה במיוחד בשל התמציתיות והקצרנות שבו, שימוש במונחים מקצועיים, חוסר סימני פיסוק והארמית המשולבת בו. לימוד תלמוד בדרך כלל כולל עיון בספרים רבים שנכתבו על התלמוד מכל חכמי הדורות, החל בגאונים, המשך בראשונים ובאחרונים וכלה בימינו אנו. התלמוד נחשב לחיבור עמקני שדרושה מיומנות כדי להבינו, ועוד יותר מיומנות כדי להבינו ב'עיון' - בהעמקה מיוחדת. [[התלמוד הירושלמי|תלמוד ירושלמי]] נלמד בהיקף קטן יותר במידה משמעותית מ[[התלמוד הבבלי|תלמוד בבלי]], מעטים יותר בקיאים בסגנונו, והוא משמש בעיקר ללימוד תאורטי ועיוני ופחות לפסיקת הלכה.
 
ה[[רמב"ם]] היה מודע לקושי בלימוד התלמוד, והתייחס ללימודו כדבר הדורש "דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך".{{הערה|הקדמה ל[[משנה תורה]], מסירת תורה שבעל פה, ל"ט.}} על כן מטרת ספרו, [[משנה תורה]], הייתה להגיש ללומדים ספר הלכה מקיף שיסכם את ההלכה למעשה, ובכך לייתר את לימוד התלמוד עצמו.{{הערה|בתקופת הרמב"ם נמתחה עליו ביקורת מצד חכמי דורו על כך שבעצם כתיבת ספרו באה במטרה שאנשים יפסיקו ללמוד את התלמוד, ויתחילו ללמוד רק את 'משנה תורה'. לאחר שהרמב"ם ראה את הביקורת נגדו הוא הכחיש את הדברים בתוקף וטען שאין בכוונתו לייתר את לימוד התלמוד, אלא רק לבארו ולעזור ללומדו.}} באופן כללי, בתקופות ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] התעצב עולם ההלכה לפי התלמוד שהפך להיות ספר פסיקה שאין עליו עוררין, ונכתבו חיבורים רבים שעסקו בפסיקת הלכה על סמך התלמוד.