הלגיון הערבי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1936]] מנה הלגיון כ-1,200 איש, מאורגנים ב"משמר מדבר" ממונע וממוכן, גדוד רגלים, גדוד פרשים ומשטרה עירונית. במרץ [[1939]] פרש פיק מהפיקוד על הלגיון והוחלף על ידי גלב. הלה נאלץ להתמודד עם חוסר היציבות ב[[סוריה]] והפרעות המתרחשות ב[[ארץ ישראל]]. תחת פיקודו נחשב הלגיון הערבי לכוח הצבאי הערבי הטוב והמאומן ביותר באותה תקופה. משנת [[1940]] ועד סוף [[מלחמת העולם השנייה]] הוגדל כוחו לכדי 8,000 קצינים וחיילים, מאורגנים בחטיבה רגלית ממוכנת, 15 פלוגות מצב, פלוגת הנדסה וכוח "משמר המדבר".

 

 

ב-[[25 במאי]] [[1946]], זכתה אמירות עבר הירדן ל[[עצמאות]]. הלגיון הערבי, שכוחו קוצץ לכ-6,000 איש אחרי המלחמה, היה לצבאה הסדיר של הממלכה, אף שערבים רבים המשיכו לראות בו מכשיר לשמירת האינטרסים האימפריאליים של בריטניה.