|
באותה שנה הידלדל כוחו של הלגיון הערבי, שכן מהומות שבטיות חייבו את הקמתו של [[חיל הספר העבר-ירדני]], שרבים מאנשיו נמנו עם הלגיון. סמכויותיו של הלגיון צומצמו לשמירה על ביטחון הפנים באמירות. הלגיון לא הצליח לבלום חלק ניכר מפלישות ה[[בדואים]] לתחומה של עבר-הירדן, מה שאיים על יציבות שלטונו של עבדאללה כמו גם על היחסים עם [[ערב הסעודית]] ומלכה השאפתן [[אבן סעוד]].
אלא שבנובמבר [[1930]] נתמנה קצין בריטי בשם [[ג'ון באגוט גלאב]] (גלאב פאשה) לסגנו של פיק. הלה הכיר את הבדואים וידע כיצד להילחם בהם. בפברואר [[1931]] יצר גלבגלאב את "משמר המדבר", אשר מנה בראשיתו כעשרים איש וארבעה כלי רכב עם [[מקלע לואיס|מקלעי לואיס]] ו[[מקלע ויקרס|מקלעי ויקרס]]. הרעיון מאחורי גיוס הבדואים ליחידת הסיור המדברית היה לספק לבדואים מקור הכנסה אלטרנטיבי שישמור על ה[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] שלהם כלוחמים ויחליף את מקורות ההכנסה המסורתיים, בהם [[פשיטה]] על גידולים חקלאיים של יושבי הקבע וסחיטת [[דמי חסות]] משיירות סוחרים שעברו בשיטחם ומיישובים סמוכים. כמו כן, האמין שעיסוק זה יקרב את הבדואים באופן טבעי לחיי קבע{{הערה|1=י. ביילי, [http://www.snunit.k12.il/beduin/arti/0233.html "מדיניות בדואית" במדינות ערב] מתוך '''יום העיון בנושא הבדואים לזכרו של יצחק נצר ז"ל''', חוברת מס' 2 (1971)}}. בהדרגה גייס לשורותיו בדואים רבים, חיזק את הקשר בינם לבין האמירות ופייס את השבטים הנותרים.
בשנת [[1936]] מנה הלגיון כ-1,200 איש, מאורגנים ב"משמר מדבר" ממונע וממוכן, גדוד רגלים, גדוד פרשים ומשטרה עירונית. במרץ [[1939]] פרש פיק מהפיקוד על הלגיון והוחלף על ידי גלבגלאב. הלה נאלץ להתמודד עם חוסר היציבות ב[[סוריה]] והפרעות המתרחשות ב[[ארץ ישראל]]. תחת פיקודו נחשב הלגיון הערבי לכוח הצבאי הערבי הטוב והמאומן ביותר באותה תקופה. משנת [[1940]] ועד סוף [[מלחמת העולם השנייה]] הוגדל כוחו לכדי 8,000 קצינים וחיילים, מאורגנים בחטיבה רגלית ממוכנת, 15 פלוגות מצב, פלוגת הנדסה וכוח "משמר המדבר".
במהלך קיץ [[1941]] סייעו יחידות הלגיון לבריטים לשוב ולהשתלט על [[עיראק]] לאחר שמנהיגה הפרו-נאצי [[רשיד עאלי אל-כילאני]] תפס בה השלטון. באותה שנה היו יחידות אלה מעורבות ב[[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|מערכה בסוריה ובלבנון]] בה פלשו כוחות האימפריה הבריטית וכוחות [[צרפת החופשית]] ל[[סוריה]] ול[[לבנון]] שהוחזקו בידי אנשי [[צרפת של וישי]].
לאחר [[הכרזת המדינה]] בין [[20 במאי]] [[1948]] לבין [[25 במאי]] [[1948]] תקף הלגיון בשיתוף כוח מצרי את [[קרב רמת רחל|קיבוץ רמת רחל]] ונהדף. ב-28 במאי השלים הלגיון את כיבוש [[מזרח ירושלים]]. [[הרובע היהודי במלחמת העצמאות|הרובע היהודי בעיר העתיקה]] נפל לאחר שבועיים של לחימה. אלו מבין הלוחמים שנותרו בחיים נישבו, הירדנים חוללו הרס רב ברובע כולל פיצוץ [[בית כנסת החורבה]] ו[[בית כנסת תפארת ישראל]] וגרשו את תושביו היהודים למערב העיר שבשליטת ישראל. ניסיונותיו של הלגיון לפרוץ לשכונות היהודיות במערבה של ירושלים נבלמו בקרב על [[מנזר נוטרדם#אכסניית נוטרדאם דה פרנס (Notre-Dame de France), כיום נוטרדאם דה ז'רוזלם|מנזר נוטרדם]].
מפקד הלגיון, גלבגלאב, תיאר בספר זיכרונותיו מ-1957 את שיירת הפלישה לארץ ישראל ב-14 במאי 1948: "ב[[עמאן]] ובכל כפר לאורך הדרך התקהלו אנשים, הריעו ומחאו כפיים בהתלהבות בחלוף כל יחידה על פניהם. הגגות השטוחים והחלונות מלאו נשים וילדים, שצווחותיהם וסלסוליהם גרונותיהם גברו על שאון כלי הרכב...החיילים עלצו כחוגגים...רבים מכלי הרכב עוטרו בענפי הרדוף ירוקים, פורחים בוורוד...המחזה נראה כתהלוכת קרנבל יותר מאשר כשיירת צבא ההולך למלחמה".{{הערה|בני מוריס, '''הדרך לירושלים''', פרק חמישי: הפלישה, עמ' 158.}} הלגיון חסם את הדרך לירושלים באזור [[לטרון]] (בו יחידותיו החזיקו עד ל[[מלחמת ששת הימים]]) ואגב כך חידש את המצור על [[ירושלים]] היהודית. כן התערב בלחימה בירושלים, ובסוף מאי כבש את [[הרובע היהודי]] בירושלים.
לאחר שצה"ל [[מבצע דני|כבש]] את [[לוד]] ו[[רמלה]] וגירוש תושביהם ביולי 1948, נשטפו הגדה המערבית ועבר הירדן בגל הפגנות נגד הלגיון, גלבגלאב והבריטים. חיילי הלגיון נרגמו ברחובות [[רמאללה]] וכונו "בוגדים" ו"גרועים מיהודים". גלבגלאב סיפר שבכפרים בהם עבר ירקו עליו וקראו לו בוגד.{{הערה|בני מוריס, '''הדרך לירושלים''', פרק חמישי: הפלישה, עמ' 185-184.}}
עד [[מלחמת ששת הימים]] שלט הלגיון בשטחי [[יהודה ושומרון]].
בשנת [[1956]] פוטר גלבגלאב, והפיקוד העליון הועבר לידי קצינים ירדנים, שלב נוסף בדרך לעצמאותה המלאה של ירדן. באותה תקופה הגדיל [[חוסיין, מלך ירדן|המלך חוסיין]] את מספר החיילים בלגיון ושלח צעירים ירדנים ללמוד באקדמיות צבאיות בבריטניה. ב-[[1969]] שונה שמו של הלגיון הערבי ל"[[הכוחות המזוינים של ירדן|כוחות המזוינים של ירדן]]".
==לקריאה נוספת==
| 