ג'מאל אל-חוסייני – הבדלי גרסאות

עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול]] ב-1936, היה חבר [[הוועד הערבי העליון]] שבראשו עמד המופתי, והיה פעיל מאד בארגון המהומות, אך בילה את רוב שנותיהן בשליחות [[התנועה הלאומית הפלסטינית]] באנגליה ובשווייץ (ליד [[חבר הלאומים]]). ב-1937 פוזר הוועד הערבי העליון בידי הבריטים, נשאר בחו"ל והמשיך לכוון את פעולות הטרור בארץ מ[[דמשק]] ומ[[ביירות]]. הוא לקח חלק בהכנת פעילויות למען הפלסטינים ([[ועידת בלודאן (1937)|ועידת בלודאן]] ב-1937 והוועידה הערבית הבין-פרלמנטרית ב-1938) ובפברואר [[1939]] היה מראשי המשלחת הפלסטינית ל[[ועידת השולחן העגול]] שהתכנסה ב[[ארמון סנט ג'יימס]] ב[[לונדון]].{{הערה|שם=ערבי ארץ ישראל 218-216}}

במהלך השיחות בלונדון, אמר אל-חוסייני כי "היהודים הפכו את פלסטין לגיהנום".{{הערה|תום שגב, '''ימי הכלניות''', עמ' 331.}}

 

בימי גלותו היה המנהיג הנערץ ביותר על הפלסטינים, שני רק למופתי עצמו. כאשר חידשה מפלגתו את פעילותה הרשמית במאי 1944, השאירו מנהיגיה את מקום הנשיא פנוי בשבילו, אולם מבלי להזכיר את שמו, בשל הצנזורה. בסוף נובמבר 1945 החליטו הבריטים לשחררו, ולאחר ישיבה קצרה בארצות ערב, שב בפברואר [[1946]] לארץ והתקבל בכבוד רב. מיד עם שובו נטל את המנהיגות הראשית במפלגה החוסיינית וב{{ה|וועד הערבי העליון}} (כממלא מקומו של אמין אל-חוסייני) ובציבור הפלסטיני בכלל.{{הערה|שם=ערבי ארץ ישראל 218-216}}