פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 2,782 בתים, לפני שנתיים
הוספתי כמה משפטים בעניין המאבק לסגירת כלובי הדגים והוספתי פרטים לגבי פרויקט חדש לגידול דגים במפרץ אילת., הרחבה
[[ישראל]], הענייה במים מתוקים-שפירים, הייתה אחת המדינות הראשונות בחלק זה של העולם שהחלה לנצל מי ים לגידול מיני דגים ויצורים ימיים אחרים{{הערה|1=[http://saveourfishingproject.net/heb/%d7%93%d7%92%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9d/ saveourfishingproject.net]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}} בעלי ערך חקלאי-כלכלי. תחילת החקלאות הימית בישראל הייתה כבר בתקופת [[היישוב]] בשנות עשרים של המאה העשרים שהתפתחה מ[[דיג בארץ ישראל|דיג]] לגידול דגים במים מתוקים בבריכות ומכלים ביבשה, לא באגמים. בשנת -[[1970]], במסגרת [[המכון לחקר ימים ואגמים|"החברה לחקר ימים ואגמים בע"מ" (חיא"ל)]], הוקם באילת "מרכז לאומי לחקלאות ימית" (מלח"י). המרכז עוסק בפיתוח טכנולוגיית חקלאות ימית בבריכות ביבשה. שם, מנוצלים מי הים לגידול זני דגים ו[[אצה|אצות]], [[צדפה|צדפות]], [[סרטנאים|סרטנים]] ו[[קיפוד ים|קיפודי ים]].
כלובי הדגים של החקלאות הימית הוכנסו לים כפילוט של מלח"י, שגדל עם השנים למפעל גדול לייצור 3,500 טון דגים בשנה. את הדגים גידלו שנתי חברות "ערדג", בבעלות קיבוצי הערבה ו"דגסוף". מיום כניסת הכלובים לים התעורר ויכוח ציבורי עז בשאלת הנזק שגורמים הדגים המגודלים בכלובים למי המפרץ ובמיוחד לשונית האלמוגים שבו, שהיא הצפונית בעולם. לטענת מתנגדי הכלובים, בראשם עמותת צלול והחברה להגנת הטבע, המזון שניתן לדגים וההפרשות הרבות של הדגים פוגעים באיכות מי המפרץ, מעלים את עכירות המים, גורמים לפריחת אצות ולהחשכת המפרץ, עובדה שגורמת לפגיעה קשה באלמוגים. בעלי הכלובים טענו שהפגיעה אינה קיימת, לא רק זאת, הכלובים תורמים להעשרת מי המפרץ.
במהלך השנים התנהל ויכוח בין חברות שהפעילו חוות גידול דגים ב"כלובים" במי [[הים האדום]], לבין גורמים שונים, לגבי מידת הנזק ה[[אקולוגיה|אקולוגי]], אשר נטען כי נגרם על ידי "כלובי גידול" אלה, לעולם החי והצומח במימי [[מפרץ אילת]]. לאחר ויכוחים, קמפיינים תקשורתיים של הצדדים ודיונים רבים ברשויות השלטון, הוחלט בשנת [[2005]] על פינוי והעברת כלובי הדגים אל [[הים התיכון]] והחוות הועברו ל[[נמל אשדוד]].
 
לאחר דיונים רבים החליטה המועצה הארצית לתיכנון ובלנייה לאשר את תוכנית המתאר לחופי אילת ([[תמ"א 13]]) ללא כלובי הדגים. הממשלה אף היא אישרה החלטה זו. התוצאה היתה החלטה על הוצאת הכלובים מהים במשך שלוש שנים מ- [[2005]] ועד 2008. חברת ערדג, החליטה להעביר את גידול הדגים ל[[הים התיכון|ים התיכון]], ל[[נמל אשדוד]].
 
העברה לנמל אשדוד לא סיימה את הוויכוח. עלו טענות כי הגידול מזדהם משפכים של מפעלי הכימייה והדלקים, אם כי [[משרד הבריאות]] טוען כי רמת הזיהום במקום עומדת בתקן.
 
כ-10 שנים לאחר ההחלטה להוציא את הכלובים ממפרץ אילת ולהעביר את הגידול לים התיכון, מקדם משרד החקלאות פרויקט חדש לגידול דגים במפרץ אילת, הפעם בחוות המתוכננות באזור התעשיה צפונית למפרץ. שטח התוכנית כ-1,000 דונם והיא תכלול גידול אצות, גידול דגיגים וגידול 5,000 טון דגי מאכל, בעיקר מסוג דניס. המניע המרכזי לתוכנית הוא רצון לספק תעסוקה חלופית לעיר, שאינה קשורה לתיירות.
 
עמותת צלול, שהובילה את ההתנגדות לכלובי הדגים של החקלאות הימית, מתנגדת לחידוש גידול הדגים במפרץ. לדעת העמותה, הבריכות ישאבו מים מהמפרץ ויחזירו למימיו פלט מזוהם בעיקר בחנקן, המזיק לאלמוגים. "צלול" מבססת את התנגדותה על דו"ח מדענים שהזמין המשרד להגנת הסביבה, לפיו כושר הנשיאה של המפרץ הוא 22 טון חנקן בלבד (כמות שהיא נמוכה מהמוזרם כיום) ולכן לא ניתן להוסיף פרויקטים נוספים שיעלו את רמת החנקן במים. טענה נוספת היא, שהפרויקט שמקדם משרד החקלאות כולל מערכות אינטנסיביות, שאינן במעגל סגור. משמעות הדבר היא חשש מפני הזרמת מזהמים שיגרמו לזיהום הים ולפגיעה בשונית האלמוגים. לדעת עמותת צלול, אם משרד החקלאות מעוניין לגדל דגים, עליו לעשות לאורך הים התיכון שהוא רגיש פחות לזיהומים.
 
==מערכות גידול==
ישנן כמה מערכות גידול לגידול דגים, אך העיקרות הן כלובי דגים וברכות דגים (כמו באילת).
 
המערכת גידול עשויה מכלובי דגים המוניםהבנויים בשרשרת של 5-6 כלובי דגים, [[עוגן|המעוגנת]] בנקודה אחת. במערכת כלובים זו גדלה להקת דגים. כל כלוב רשת מכיל כ-10,000 דגים ובמשקל ממוצע של חצי קילוגרם, מדובר ב-5 טון לכלוב.
 
על פי תחזית [[מזג אוויר]] בתנאי סערה מערך הכלובים "צולל" לעומק המספיק למניעת נזק [[גלי ים]] ומתרומם לציפה בקו המים עם שוך הסערה. השליטה על הצלילה והציפה נעשית מרחוק.
משתמש אלמוני