למידה שיתופית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏יחסים חברתיים: אושש >> אישש
מקור בתלמוד הבבלי
שורה 25:
אחד השימושים הפדגוגיים של למידה משותפת הוא "ג'יגסו" או "[[תצרף]]". המונח נלקח בהשאלה מ Jigsaw puzzle - שיטה בה מחלקים את הנושא הנלמד למספר תחומי משנה, ומטילים על כל תת-קבוצה ללמוד תחום אחד, וללמד את כלל הקבוצה את התחום הזה. בשיטה זו נעשה שימוש ב[[הוראת עמיתים]].
 
על פי המסופר, הראשון שהשתמש בשיטה למידה זו היה [[רבי חייא]] מחכמי ה[[תלמוד]], הוא חילק את בית מדרשו לשש קבוצות כנגד [[שישה סדרי משנה]], כל קבוצה קיבלה סדר אחד ולמדה אותו היטב ולאחר מכן לימדה כל קבוצה את הקבוצות האחרות את הסדר שלמדה, עד שכל בית המדרש ידע את כל הש"ס{{הערה| תלמוד בבלי, בבא מציעא, דף פה עמוד ב}}.
 
מימוש נוכחי לשיטה זו החל בשנות ה-70 של המאה ה-20. תלמידי הכיתה חולקו לקבוצות המונות כ-5 תלמידים (ארונסון, א' סטפאן, ק' סייקס, י' בלייני, נ' וסנאפ, מ 1978, מתוך ריץ, 1996). כל קבוצה מקבלת אותה משימה, את מטלת הלימוד מחלקים לחלקים כמספר חברי הקבוצה, על כל חבר בקבוצה מוטל חלק אחד של המשימה הלימודית הכוללת. בשלב השני מכנסים יחד מכל הקבוצות את כל התלמידים שקבלו חלק מסוים מהמטלה לקבוצת התמחות והם לומדים יחד את הקטע שלהם, על קבוצת ההתמחות לוודא שכל אחד מחבריה מבין ויודע את הקטע על כל הבטיו. אם יש צורך - ניתן להיעזר בתרגיל קבוצתי המפתח תקשורת בין אישית, הקשבה לאחר ומתן עזרה במסגרת קבוצתית (סלבין, 1986). התלמידים חוזרים לקבוצות האם שלהם ומתחילים בהוראת עמיתים, כך לומדים כל חברי הקבוצה את כל החומר.