דימוי הגבר היהודי כאישה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריה: הזרמת ניסוח
שתי>שני
שורה 9:
פרופסור בן-שלום מביא במאמריו את דברי [[דוד נתן]], [[תלמיד חכם]] ומלומד יהודי שחי ב[[ארל]] שב[[דרום צרפת]] ב{{ה|מאה ה-15}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רם בן-שלום|שם=עלילת הדם בארל והמיסיון הפרנציסקני באביניון בשנת 1453‬|כתב עת=[[ציון (כתב עת)|ציון]]|כרך=ס"ג, ד'|שנת הוצאה=1998|עמ= 391-408}} {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23563454}}}}. דוד נתן מצטט את דבריו של המטיף הידוע, הנזיר ה[[דומיניקני]] [[וינסנט פרר]], ל[[אנוסים]] וליהודים [[מומר]]ים שרצה לחזק את דבקותם בנצרות אחרי [[ויכוח טורטוסה]]. נתן מציין כי דברי הנזיר נתפסו כ"מגוחכים" באוזני הקהל השומעים ממוצא יהודי שבפניהם דרש והטיף{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רם בן-שלום|שם=ויכוח טורטוסה, ויסנטי פרר ובעיית האנוסים על פי עדותו של יצחק נתן‬|כתב עת=[[ציון (כתב עת)|ציון]]|כרך=נ"ו, א'|שנת הוצאה=1991|עמ= 21-45}} {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23561110}}}}. בן-שלום גורס שאף שבכתבי הדרשות של הנזיר פרר שפורסמו עד כה לא הוזכרה העלילה על הדימום (יש כתבים שעדיין לא פורסמו אקדמית), ייתכן שדוד נתן שילב דרשות אחרות בנושא זה שאותן שמע מ[[המסדר הדומיניקני|נזירים דומיניקניים]] או [[פרנציסקנים]] אחרים בצרפת, וייחס את התגובה הלועגת והמפקפקת של היהודים שהתנצרו (בין אם באונס או שמרצון) לדרשה של פרר.
 
תחת השלטון המוסלמי בתימן הוכרחו היהודים לרכב על חמוריהם (הבהמה היחידה שהותרה להם) עם שתי רגליהם על צד אחד של בעל החיים לפי הכתוב בספר המשפטים של האימאם יחיא אלהאדי הראשון. זוהי למעשה אותה ההוראה שניתנה גם לנשים מוסלמיות, שכן ישיבה על גב בהמה עם רגליים פשוקות לשתילשני צדדיםהצדדים נחשב למעשה "לא צנוע" לדעת הפרשנים המוסלמים.
 
== בתרבות המודרנית ==