|
|מקום פטירה=
|תמונה=[[קובץ:Samuel and Saidye Bronfman Archaeology WingDSCN5101.JPG|מרכז|250px]]
|כיתוב=ציון עוזיה. ציון זה, כך משערים, הושם על קברו של עוזיה ב[[תקופת בית שני|ימי בית שני]], כאשר התרחבה [[ירושלים]] והועבר קברווקברו של עוזיה הועבר למקום אחר על מנתכדי לפנות מקום לבתיםלהקמת בתים חדשים. הציון כתוב ב[[ארמית]] ומזהיר "לא לפתוח" (ויש מפרשים{{דרוש מקור}} "ול[[אל]] מפתח"). [[מוזיאון ישראל]]
|שם בשפת המקור=
|מדינה=[[ממלכת יהודה]]
'''עֻזִּיָּהוּ''' או '''עֲזַרְיָהוּ''' מלך יהודה, בנו של [[אמציה]], שימש כ[[עוצר (שליט)|עוצר]] בשנים 785 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס, וכמלך בשנים 769 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס.
עוזיהו עלה בגיל 16 לכס המלוכה, ומלך 52 שנה. פרט מאלף בהקשר עם הכתרתולהכתרתו של עוזיה/עזריהו הוא שההכתרה נעשתה על ידי "כל עם יהודה":
{{ציטוט| תוכן=וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ | מקור={{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|א}}.}}
==התפשטות דרומה==
[[קובץ:Rembrandt Harmensz. van Rijn 032.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המלך עוזיהו מוכה ב[[צרעת]]. ציור מעשה ידימאת [[רמברנדט]] משנת 1635.]]
ספר מלכים מספר רק על כיבוש אילת שבראש מפרץ אילת, ובנייתה. ספר דברי הימים מוסיף על כך את הפרטים הבאים:
{{ציטוט| תוכן=וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים. וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים. וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים (תרגום ה-70: המעונים) מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה | מקור = {{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|ו|ח}}. }}
עוזיהו בנה את אילת, אותה יש לזהות עם תל אל-חלייפה שעל הגדה הצפונית של מפרץ אילת, בין עקבה לאילת. השרידים במקום מעידים, שבאתר זה ניצבה מצודה או אכסניה מבוצרת ששמרה על צומת הדרכים החשוב מפני תוקפים מ[[חצי האי ערב]] ומ[[סיני]], מ[[הרי אדום]] ומן [[הערבה]]. המצודה הוקמה במרכז הערבה, משום שמיקום זה הבטיח כנראה את השליטה על הדרכים משני צדי המפרץ המזרחי, מפנימצד שבטישבטים הנגבבנגב וסיניובסיני. ייתכן שיש ליחס לעוזיהו גם את הקמת המצודהמצודה בקדש-ברנע. קדש שימשה פרשת דרכים חשובה, והשליטה עליהבה הבטיחה פיקוח על תנועת השיירות - הן השיירות שהלכו בין ערבמערב לחוף פלשת, והן אלואלה שבין מצרים וארץלארץ ישראל. מצודת אילת שמרה כנראה גם על דרכי המסחר בין מצרים לאדום, דרכים שלא עברו דרך קדש ברנע.
פיקוח זה הביא לכך שעוזיהו שלט על הערבים והמעונים. המעונים היו שבט ערבי שישב בצפון סיני ונדד עד מבואותלמבואות מצרים, כפי שנתברר מתעודה אשורית. מקומה של גור-בעל, בה ישבו הערבים, טרם זוהה.
תמיכתו של עוזיהו בפיתוח המסחר ובהגדלת הכנסות המדינה מהשליטה בנתיבי המסחרמסחר, הביאו את עוזיהו לצאת למלחמה נגד פלשת. לראשונה מאז פילוג המלוכה, לכדה יהודה את אשדוד ואת יבנה. עוזיהו גם בנה יישובים גם "באשדוד ובפלשתים", כלומר יישובים ומצודות לאורך נתיב שעבר בחוף הים. שליטה זו הקנתה לעוזיהו לא רק פיקוח על נמלי המוצאמוצא והכניסה שלוכניסת סחורות, אלא גם פיקוח על דרך פלשת ביןשבין מצרים לארץ ישראל, ובנוסף לכךאיפשרה לו אחיזת-מה בקטע מן הנתיב הימי שקישר בין מצרים לחופי הלבנט. שליטה בפלשת, קדש ואילת היקנו לעוזיהו לא רק שליטה על הנתיב שהוליך סחורות בין ראש מפרץ אילת לפלשת וקישר את פלשת עם ארצות חצי האי ערב, אלא גם שליטה על כל נתיבי המסחר היבשתיים שהוליכו ממצרים צפונה. מכאן תובןיובן גם הקביעה של הפסוק - "וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה" ({{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|ח}}).
אך עדייןנשאלת השאלה - האם מצודות אלואלה נועדו רק להשיג שליטה בנתיבי המסחרהסחר, או שנועדשהיה להם גם תפקיד נוסף עומדת בעינה. מערכת מצודות אלוהמצודות על הדרכים הראשיות, שאליהןאליהן נוספה ללאכנראה ספקעוד מערכת נוספת של מצודות אחרות, היו יכולות לשמש גם עמדות חזיתיותקדמיות לסיכול פשיטות של נוודים, ולעכב אתולעיכוב חיילות צבא מצרים במקרה של מסע מלחמהתקיפה מצרימצרית נגדכנגד יהודה.
==הרחבת השליטה בעבר הירדן המזרחי==
[[קובץ:Ozias-Uzziah.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עוזיהו מוכה בצרעת. איור משנת 1553.]]
ספר דברי הימים מספר: "וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ" (שם). דבר; זה מלמד על התפשטות יהודה גם בכיוון מזרח, וזאת על חשבונה של ממלכת ישראל בסוף ימי [[ירבעם השני]]. את מלאכת ההשתלטות ביצע, קרוב לודאי, [[יותם המלך|יותם]] ששלט 16 שנים כעוצר (758-743). ספר דבה"י זוקף הישג זה בכל אופן לעוזיהו:
{{ציטוט| תוכן=וְהוּא נִלְחַם עִם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ בְנֵי עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית | מקור={{תנ"ך|דברי הימים ב|כז|ה}}.}}
בתקופה זו נערך גם מפקד בני ראובן וגדובני גד שבגלעד, עליו מסופר בדה"א ה,א-יז. שם, בפסוק יז נאמר: "כֻּלָּם הִתְיַחְשׂוּ בִּימֵי יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". מפסוק זה קשה לדעת אם המפקד נערך ביוזמה משותפת של מלך ישראל ומלך יהודה, או שהזכרתם היא רק בבחינת ציון תאריך למפקד. כן לא ידוע באיזו מידה קשור מפקד זה למלחמתו של יותם בבני-עמון. אך כך או כך מפקד זה מרמז על התפשטות היישוב היהודי בגלעד באותה עת.
לדעת החוקר בנימין מזר, באותה העתעת החלה ההתיישבותהתיישבות היהודיתיהודית בדרום הגלעד והוקמו שםוהקמת אחוזות גדולות שם, שאחת מהן היא "ארץ טבאל".
ירבעם ב' הוא שהרחיב את גבול ממלכת ישראל עד "ים הערבה" (מל"ב יד,כה), ואףואפילו עד "נחל הערבה" ({{תנ"ך|עמוס|ו|יד|קצר=כן}}), כלומר- ז"א עד ים המלח (כנראה בדרומו). אם כןלכן, פעילותו שלבהכנעת יותם בהכנעתאת בני-עמון היההיתה בה משוםכרוכה כניסה דרך שטח שבשליטת ממלכת ישראל. דבר זה אפשריהדבר היה במקרה שלתלוי שיתוףבשיתוף-פעולה בין ישראל ויהודהליהודה, אלא אם כן נניח שהדבר היהארע לקראת סוף ימי ירבעם-ב', שאז נחלשה האחיזהאחיזת הישראליתישראל באזור זה.
אולםברם, גם אם שררו יחסים תקינים בין ישראל ויהודהליהודה בימי יותם וירבעם ב', הרי שעם נפילת בית [[יהוא]], והתמוטטותוירידת עוצמתה של ממלכת ישראל עקב מאבקים על כס המלוכה שלהשם, בהם נטלו עתה חלק גם מתחרים מן הגלעד, יכולה הייתה ממלכת יהודה להתעצם ללא הפרעהלהתחזק על חשבונה של ממלכת ישראל בעבר הירדן. על כךלכך נשמע הד בנבואת [[הושע הנביא|הושע]]: "הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי" ({{תנ"ך|הושע|ה|י|קצר=כן}}).
מסתבר שהתפשטות זו הייתה מקור לעוינות והחשדוחשד מצד ישראל כלפי יהודה. הושע, שאת נבואותיו יש ליחס ברובן לתקופת [[מנחם בן גדי|מנחם]] מלך שומרון, קובל על כך שישראל ביאושה מבקשת לה בריתות עם ממעצמות רחוקות: "אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים כָּל הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה וּבְרִית עִם אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל" ({{תנ"ך|הושע|יב|ב|קצר=כן}}). אם שיחזור זה נכון, הרי שליהודה היה מה לחשוש ממצרים, והמצודות שבנתה על דרכי הגישה ממצרים היו אמורות לשמש גם במשימותלמשימות ביטחוניות, כקו הגנה והתרעה ראשון.
==חיזוק הצבא וביצור ירושלים ויהודה==
{{ציטוט| תוכן=וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה. וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ. כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְעַל יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב. וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים. וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק | מקור=דה"ב כו,ט-טו. }}
כאן מסופר, - מלבד על חיזוק הצבא וביצור ירושלים, גם על בנית מגדלים במדבר, ועל חציבת בורות מים. ה"מגדלים במדבר" היו, למעשה, ביצורי קו-ההגנההגנה וההתראהוהתראה השנישני, שאיבטח את השטח השומם יחסית שבין קו הביצורים הראשון (קדש ברנע -- אילת) לבין ביצורי השפלה ואזור הר יהודה. דברהדבר זה מעלה אתמעורר השאלהשאלה: עד היכן הגיע תחום ההתיישבות הישראלית בנגב?
לא ידוע באופן ברורבבירור היקף ההתיישבות הישראלית בפועל בהר הנגב בימי [[דוד]] ו[[שלמה]]. אך מימי [[רחבעם]] ואילך היה כנראה, גבול היישוב הישראלי בדרום בגבולהיה הגאוגרפיכנראה בגבול שבין אזור ההר לנגב הצפוני: (לכיש-מרשה-אדורים-חברון-זיף;, אוואולי: דביר-יתיר-אשתמוע-יוטה). על [[יהושפט]] נאמר: "וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת" (דה"ב יז,יב) אךואולם לא בנגב,; ועל תחום היישוב היהודי בימיו מסופר בדה"ב יט,ד: "וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם".
בימי יהושפט נזכרים לראשונה הערבים: "גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן..." (דה"ב יז,יא)., גםוכן נזכרים הם בכתובות האשוריות נזכרות הן לראשונה אצל שלמנאסר ג' (בקרב קרקר), היינו בזמנו של יהושפט. הד ראשון מהם בספרי הנביאים מופיע אצל [[ישעיהו]], שהחל לנבא בימי עוזיהו. לכן יש על כן מקום להניח, שלאחר הרס היישוביםישובי העמלקים בהר הנגב על ידי דוד פלשו לשם שבטים חדשים מדרום-מזרח, בסביבות במאההמאה ה-9. יהושפט פרש שלטונו עליהם אך היישוב היהודי עצמו לא התפשט לעבר הר-הנגב. גם בימי עוזיהו ספק רב אם מלבדבנוסף המצודותלמצודות הבודדות שהקים, היה גם ישוב בהר הנגב. "המדבר" הנזכר לגבי פעולותיו - עשוי להיות הנגב הצפוני, או ואףאף מדבר יהודה, וגם שם היו רק רועים.
את הביצורים הללו של הקו הראשון ושלואלה "המדברבמדבר" השלימונוספו על הביצורים בפלשת, ששמרו על מבואותיה של ארץ יהודה מצדמכיוון השפלה. ביצורים אלו כללו ודאיבוודאי את ביצור אזור הגבעות ("השפלה"), ובהם תלים כמו [[תל נגילה|תל אל-נג'ילה]], תל א-צאפי ותל בטאשי.
מידע נוסף על פעולות עוזיהו המובאות בדה"ב כו, קיים בדה"ב כז בתאורים על פעולות יותם: "וְעָרִים בָּנָה (=יותם) בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים" (דה"ב כז,ד). אזור החורשים הוא שטח הגבעות המיוערות שבמערב ארץ יהודה; ביצורים אלו היוו קו ביצורים שלישי, ועליוואליו נוסף גם ביצורה של ירושלים העיר.
==התייחסויות דתיות: הדרישה באל, הסכסוך בשאלת הקטרת הקטורת, ועונש הצרעת==
ספר מלכים וספר דברי הימים שותפים בהתייחסותם הבסיסית להיבט הדתי של מלכות עוזיהו:
"וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו" (דה"ב כו,ד). על כךלכך מוסיף ספר מלכים את ההבהרה שנוספה גם לגבי אמציהו: "רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת" (מל"ב טו,ד).
המלך ובני ביתו היו אמנם נאמנים למצוות האל - לפחות בכל הנוגע לפולחן הרשמי במקדש, אך לצד הפולחן הרשמי התקיימורווחו גם פולחנים עממיים ברחבי הארץ.
לעומת זאת ספר דברי הימים מוסיף את המידע הבא: "וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים" (דה"ב כו,ה). זהו ציון חריג לנושא בתפקיד מנהלי מלכותי: מישרת מומחה לאותות, שאליואליו אמור לפנות המלך בשאלה בדברבחזיון העתיד ורצון האל - מוסד הידוע היטב מתרבויות המזרח הקדום. בעל ספר דברי הימים מייחס את הצלחותיו המדיניות של עוזיהו בכך שבטרם נקט צעד כלשהו שאל באותות לעצת האל ורצונו, ובכך נמנע משגיאות.<br>
אך תוספת משמעותית יותר מוסר ספר דברי הימים בהקשר למחלתו של עוזיהו: בעוד שספר מלכים מציג את עניין מחלתו של עוזיהו כעובדה ללא פירושים דתיים, הרי שספרספר דברי הימים מוסיף על כךלכך את הפרטים הבאים:
{{ציטוט| תוכן = וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּ-ה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַ-ה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל. וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַ-ה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵ-ה' אֱלֹהִים. וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה'. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה' וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ | מקור = דה"ב כו,טז-כא. }}
ככל הנראה, עוזיהו תבע לעצמו זכויות בפולחן המקדש. לזכויות אלו היו שורשים היסטוריים, שכן שלמה שירת בקודש, ולפניו שמשו בקודש בני דוד (שמ"ב ח,יז). אך מאז, במשך דורות רבים, ובמיוחד מימי [[יואש (מלך יהודה)|יואש]] ואילך, הייתה מקובלת הפרדה ביןמתוחמת סמכותוברורה השלטון לביןשל סמכות הפולחןהשלטון מתוחמתמסמכות וברורההפולחן. המסורת קישרה את "חטאו" זה של עוזיהו לצרעת שדבקה בו. על כך מספר גם [[יוסף בן מתתיהו]] (קדמוניות היהודים ט, י, ד), שמוסיף על המסופר ש"רעש גדול הרעיש את האדמה, והמקדש התבקע, ונוגה שמש מבריק הבהיק ונפל על פני המלך, שהוכה מיד בצרעת",. ביטוי ל"רעש הגדול" מופיע אף במסורת היהודית ב{{תנ"ך|זכריה|יד}}: "כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי '''הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה''' מֶלֶךְ יְהוּדָה" וכן בתחילת פרק ו בספר [[ישעיהו]]. ככל הנראה, יש כאן הד כלשהו לעוצמתה של הכהונה שהיוותה ללא ספק מוסד עשיר וחזקחזק מבחינה פוליטית, ואת מאבקהולמאבקו של המלכותבית נגדהמלוכה מוסדבמוסד זה, מאבק שאת הדיו ניתן למצוא עוד קודם לכן בתקופת יהואש.
===גישת חז"ל להקטרת עוזיהו===
חז"ל מקשרים את מעשה עוזיה לחטאלחטאו של [[קורח]] ועדתוובני עדתו, בהדגישם את שייכות עבודת המקדש והקדשוהקודש לצאצאי [[אהרון]] כפי שנקבע על ידי הבורא בזמןבתקופת הנדודים המדברבמדבר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=...אמר לו הקב"ה למשה: חלוק לו כבוד (לאהרון) כנגד כל ישראל, כדי שיראו אותו שהוא נכנס לכהונה גדולה ותתרה בהן, שלא '''יחלוקו על הכהונה כקרח וכעדתו''', שאני יודע שעתיד '''עוזיה לעמוד ולחלוק על הכהונה'''| מקור = מדרש תנחומא צו, טו. }}
במדרש נוסף הם אף מדגישים שהעונש לעוזיה היה צריך להיות זהה לעונשו של קרח ועדתו:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= ביום '''שעמד עוזיה להקטיר בהיכל''' רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה כמו שנאמר (במדבר טז) ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה, וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו, והארץ לבולעו כסבורים''' דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה'''| מקור =מדרש תנחומא פרשת צו יג.}}
בכך רצו חז"ל להדגיש שהבורא קבע תפקידים שונים בתוךבעם ישראל, והמנסה לפלוש לתחום חבירוחברו{{הערה|1=כך כתבו במדרש: "א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום על י"א דברים הצרעת באה ... ועל הנכנס '''בתחום שאינו שלו''' זה עזיהו שביקש להיכנס בתחום הכהונה" (במדבר רבה ז ה) }} הרי הוא כופר בסמכות ובחכמה האלוהית.
===נבואת ישעיהו על עוזיהו===
לאור תביעה זו של יחזקאל יש עניין רב ב[[ציון עוזיה מלך יהודה]] מתקופת בית שני, הכתוב בארמית:
:'''"לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח"''' (= "לכאן הועברו עצמות עוזיהו מלך יהודה ואין לפתוח").
כלומרהיינו, עצמותיו שלעצמות עוזיהו הוצאו מקברו והועברו למקום קבורה אחר. כתובתהכתובת זו מתוארכתתוארכה למאה הראשונה לספירה, ומשערים שהסיבה להעברהלכך היא מפני שעם הרחבתשהרחבת העיר נוצר צורך לפנותהצריכה אתפינוי הקברים למקום אחר.
==לקריאה נוספת==
| 