קרבות האצ"ל ברמלה – הבדלי גרסאות

באפריל תפסו לוחמי האצ"ל מחנה בריטי, אשר שימש כבית חולים צבאי לחולי רוח, ב[[באר יעקב]] (בימינו: המרכז ל[[בריאות הנפש]]). ב-15 במאי, לקראת ההתקפה על רמלה, האצ"ל ריכז כמה מאות מחייליו במקום, כמחציתם לוחמים. אלה היו חמושים בנשק קל, אם כי ניכר מחסור בתחמושת עבורו. כן היו לאצ"ל מרגמות עם כמות פגזים גדולה{{הערה|האצ"ל שדד מספר שבועות קודם לכן רכבת בריטית ובה כמות עצומה של פגזי [[מרגמה]].}}, ובנוסף עמדו לרשותם מספר משוריינים. לאצ"ל כמעט שלא היה נשק נ"ט, ובהמשך הקרבות מחסור זה התגלה כקריטי. מפקד הכוח היה [[עמיחי פאגלין]].

[[קובץ:Hassan Salame headquarters (1948).JPG|250px|ממוזער|שמאל| בניין מפקדת חסן סלאמה (2015), וקודם לכן, בית הספר לקצינים]]

 

ברמלה, אשר נועדה להיכלל במדינה הערבית על פי [[תוכנית החלוקה]], ישבו כ-15 עד 20 אלף תושבים. בעיר עבר הכביש הראשי [[ירושלים]]-[[יפו]] (כיום [[כביש 44]] ורחוב הרצל) וסמוך למקום בו יצא מרמלה לכיוון יפו, בקרבת השכונה סכנת פאנוס (כיום [[נווה דוד]]), הצטלב הכביש עם מסילת הברזל [[לוד]]-[[קנטרה]] (צומת המסילה). צומת זה היה מוגן היטב, ככל הנראה על ידי כוח בגודל מחלקה. חלקה המערבי של רמלה, הפונה לבאר יעקב, היה מבוצר כיאות, עם עמדות מחופות, ותעלות קשר ביניהן. על דרכי הגישה לאלה שלט באש ובתצפית [[המסגד הלבן (רמלה)|המגדל הלבן]]. במרחק של ק"מ אחד, בערך, ממערב לכביש, נמצא בנין גדול מידות, אשר שימש עד תחילת אפריל כ[[מפקדת חסן סלאמה]], וקודם לכן, בית ספר לקצינים של הבריטים. לוחמים ערבים המשיכו להחזיק במבנה ובמחנה שסביבו, גם לאחר שהמפקדה עקרה ממנו, בעקבות פיצוץ אגף בבנין על ידי כוחות [[חטיבת גבעתי]]. המרחק בין רמלה לבאר יעקב היה אז כשלושה ק"מ בכיוון מזרח-מערב, בקירוב, ואלה היו שטח הפקר בין גבול הישוב היהודי לזה הערבי. שטח זה, אשר היה מישורי עם מעט גבעות נמוכות וערוצים ביניהן, היה נטוע [[פרדס]]ים בעיקר, ובמקצת, גם כרמי [[זית]]ים.