סכנות צלילה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏צלילה חופשית: תבנית ערך מורחב
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
R.Milano (שיחה | תרומות)
←‏הרעלת חמצן: הוספת קישור פנימי
שורה 54:
דרך הטיפול היא ראשית לעלות חזרה לעומק נמוך מ-30 מטר. יש לציין כי גבולות הצלילה הספורטיבית אינם מתירים צלילה העמוקה מהעומק הזה לצוללים שלא עברו הסמכה מיוחדת להתמודדות עם תחושה זו (התמחות צלילת עומק). בנוסף, קיימים קורסי התמחות בצלילה אשר מאפשרים צלילה עם תערובות גז נוספות, כגון צלילה עם [[נייטרוקס|אוויר מועשר בחמצן]] ו[[הליום]] אשר מפחית את כמות ה[[חנקן]] כך שתופעת שכרון המעמקים מופיעה בעומקים גדולים יותר.
====הרעלת חמצן====
[[הרעלת חמצן]] נגרמת כתוצאה מעליה ב[[לחץ חלקי|לחץ החלקי]] של ה[[חמצן]] בגוף לגובה העולה על סף הרעילות של החמצן, כאמור העלייה בלחץ נגרמת מהעמקה המקטינה את נפח הגזים באופן משמעותי ומעלה את ריכוז הגזים. סף הרעילות של החמצן הוא כשלחצו החלקי מגיע ל1.6 [[אטמוספירה|אטמוספירות]] מכלל תערובת הנשימה (הלחץ החלקי המומלץ לשימוש הוא 1.5) . באוויר רגיל (21 אחוז חמצן-79 אחוז חנקן) החמצן מגיע לריכוז כזה רק בעומק 66 מטר שהוא הרבה מעבר לתחום הצלילה הספורטיבית, אך בתערובות אוויר אחרות שבהם אחוז החמצן גבוה יותר (כגון [[נייטרוקס]]) הסיכון הוא כבר בעומקים שחופפים לתחומי הצלילה הספורטיבית (30-40 מטר)
הרעלת חמצן מתחלקת לשני סוגים: הרעלה במערכת העצבים, והרעלה במערכת הנשימה.
הרעלה במערכת הנשימה תלויה גם בזמן החשיפה לגז.