הבדלים בין גרסאות בדף "פלאטוניזם"

'''פלאטוניזם''' או '''אידאליזם אפלטוני''' הוא שמה של תפישה [[פילוסופיה|פילוסופית]] שיצר ה[[פילוסוף]] [[אפלטון]], לפיה ה[[מציאות]] אותה אנו תופשים בחושינו משקפת מציאות [[אידיאה|אידאלית]]-אובייקטיבית־אובייקטיבית נעלה יותר.

אפלטון משתמש ב"פוליטיאה" בשלושה דימויים ומשלים כדי לבאר את תפיסתו. תחילה (ספר שישי, 508d508ד) הוא מדמה את הנשמה לעיניים, הרואות רק דברים המוארים באורה של [[השמש]] וגורס (מפי סוקרטס, המדבר כאן בשמו של אפלטון): {{ציטוט|תוכן=החל השוואה זו על הנשמה באופן זה. כאשר היא ממוקדת במקום שבו האמת והמציאות זוהרים, הנשמה תופשת ומבינה אותם, ונראית כאילו יש בה הגיון; אבל כאשר היא פונה למקום המעורב באפלה, עולם הדברים המתהווים וחולפים, היא רק מחווה דעה ועוקצה מוקהה, והיא נעה בדעותיה מכאן לכאן ושוב נדמה כאילו היא נעדרת הגיון.}}

מעט מאוחר יותר, בתחילת החלק השביעי של "פוליטיאה" מביא אפלטון את "[[משל המערה של אפלטון|משל המערה]]" המפורסם: {{ציטוט|תוכן=בני אדם חיים במערה תת-קרקעיתתת־קרקעית, שפתחה לעבר האור המתפזר בכל רחבי המערה. כאן היו מילדותם, ורגליהם וצווארם כבולים בשלשלאות כך שאינם יכולים לזוז, והם יכולים רק לראות את מה שניצב לפניהם, בגלל השלשלאות המונעות מהם לסובב את ראשם. מעליהם, במרחק, בוערת אש, ובין האש והאסירים יש שביל העולה מעלה, ואם מביטים היטב ניתן לראות קיר נמוך בנוי לאורך הדרך, כמו מסך שלפניו מציגים אמני המריונטות את בובותיהם... [ואותם אנשים] רואים רק את צילם, או את הצל של אחרים [הכבולים לצידם], המוטל מן האש אל הקיר שמולם... עבורם... האמת תהיה לא יותר מצללי הדמויות החולפות.

מעט מוקדם יותר, בסוף החלק השישי של "פוליטיאה" (החל בב־509ג-509c-dד) מציג אפלטון את המשל המפורסם מכולם, [[משל הקו המחולק]]: {{ציטוט|תוכן=דמיין שישנם שני כוחות שליטים, ושאחד מהם שולט בעולם הנתפש ואילו האחר בעולם הנראה... עתה, טול קו שנחצה לשני חלקים לא שווים, וחלק כל אחד מהם שוב באותו יחס. הנח ששתי החטיבות העיקריות הן תחום הנראה ותחום הנתפש. עתה, השווה בין שתי תת-החלוקותתת־החלוקות בהתייחס לבהירותן או אי בהירותן ותמצא שהקטע הראשון [א-ב] של חלק הנראה כולל דימויים... צללים, ובחלק השני, השתקפויות במים ובגופים חלקים ומלוטשים...

[תלמידים באקדמיה] למרותאף על פי שהם משתמשים בצורות נראות ודנים בהן, הם אינם חושבים עליהם אלא על האידאלים שאותם הן מזכירות; לא על הצורות שהם מציירים, אלא על הריבוע המוחלט והעיגול המוחלט, וכן הלאה – הצורות שהם יוצרים, שהן רק צלליות והשתקפויות במים כשלעצמן, מומרות על-ידםעל־ידם לדימויים, אך למעשה הם מבקשים להבין את הדברים עצמם, אותם ניתן לראות רק בעין המחשבה.}}

===הגישה הנאו-אפלטוניסטיתהנאו־אפלטוניסטית===

במאה השמונה עשרה נדחו הרעיונות הנאו-אפלטוניסטייםהנאו־אפלטוניסטיים על ידי רבים מהוגי [[עידן האורות]], אך אומצו מחדש ביתר שאת על ידי [[האסכולה ההיסטורית הגרמנית]], שביניהם בלטו במיוחד [[הגל]] וממשיכו [[קרל מרקס|מרקס]]. הפילוסוף [[עמנואל קאנט]] טען כי אידאות מסוימות מצויות בנו [[אפריורי]]ת – היינו, עוד לפני שאנו למדים דבר על העולם.

רעיון זה אומץ על ידי [[הגל]], שהוסיף תאוריה שגרסה כי ידיעת האמת המוחלטת אפשרית, אך רק באמצעות סוג מיוחד של אנשים שלהם היא נגלית, ובהם הוא עצמו. מרקס הוסיף ופיתח את הרעיון בטענו כי לא רק שהאמת והמציאות הממשית נגלתה לו, ההתפתחות הדיאלקטית של ההיסטוריה (זאת על-פיעל־פי תפישתו של הגל), תביא לכך שמציאות זו תחשף לעיני כל. רעיון זה היה חידוש משמעותי, כיוון שהניח כי האידאות אינן מציאות נשגבת, נתפשת בלבד, המנותקת מהמציאות הנראית, אלא שהן טמונות בתוך המציאות הנגלית.

לפי מרקס, התפתחות התודעה תאפשר לאדם להשתחרר מן התודעה הכוזבת שלו, הגורמת לו לחשוב שבניין העל הוא המציאות, והוא יצליח לראות את המציאות כהווייתה. במלים אחרות, תהליך החשיבה וההגות לא יחשוף בפני ההוגה את האידאות שמעבר למציאות, אלא יאפשר לו להפסיק לראות צללים על קיר המערה ולהבין את המציאות כהווייתה. יתר על-כןעל־כן, הבנה זו לא תהיה מיוחדת לקומץ יחידי סגולה בעלי כישורי חשיבה מפותחים, אלא תוענק לכל אדם ברגע שישתחרר מהתודעה הכוזבת.

הוגים חשובים נוספים הממשיכים תפיסה זו הם [[רודולף שטיינר]] (מייסד האנתרופוסופיה) והפסיכיאטר [[קרל גוסטב יונג]]. הראשון תיאר מחקר במה שהוא מכנה 'עולם הנפש' ו'עולם הרוח', בהם קיימות לגישתו 'אידיאות' שרק מהן יכולות לנבוע התגשמויות כלשהן בעולם החומר. השני הניח וחקר את קיומם של 'ארכיטיפים' פסיכולוגיים (ארכיטיפ = אב-טיפוסאב־טיפוס) הקיימים בתת-המודעבתת־המודע של האדם (כמו גם במיתולוגיות) בצורתם ההיולית, והבאים לידי ביטוי בנפשו ובהתנהגותו של כל אחד מאיתנו בדרכים מגוונות.

מול תפישות אלו של האפלטוניסטים והנאו-אפלטוניסטיםוהנאו־אפלטוניסטים ניצבה בדרך כלל גישה הופכית, שרבים נוהגים לראות ב[[אריסטו]] את אביה הקדמון. בגישה האריסטוטלית, המציאות היא אחת ואין בלתה והדרך היחידה לקנות ידע אודותיה, כל כמה שידע זה עשוי להיות פגום, היא באמצעות החושים.

על-פיעל־פי תפישתו של אריסטו, אין טעם לחתור לגילוי האמת האחת והיחידה. זו מטרה שאינה כפי יכולתו של [[אדם]], וכל טענה להשגתה תהיה במקרה הטוב מפוקפקת. השאיפה, לפיכך, צריכה להיות השגת יעד פשוט יותר של "אי-סתירהאי־סתירה" – ידיעה חלקית ומוגבלת, שעל בסיס הידע המצוי ברשותנו אינה נסתרת.

ה[[אמפיריציזם]] והמדע המודרני אימצו את הגישה האריסטוטלית ודחו את הגישה האפלטונית. על-פיעל־פי התפישה המדעית, ועל פי החשיבה המערבית בכלל, גם אם ישנה מציאות שמעבר למציאות, או שקיים עולם של אידאות, כל עוד לא ניתן לתופשן ולאשש את מציאותם באמצעות בדיקה, ניסוי, חושים, מכשירים, וכיוצא בזה, אין הם יכולים להיות מושא עיסוק ומקומם בתחום האמונה האישית.