M61 וולקן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 47:
רוב הגרסאות של M61 שנועדו למטוסים הן חשמליות: מרכב צבר הקנים מסתובב באמצעות [[מנוע חשמלי]], שמקבל את כוחו ממנוע המטוס. ישנה גרסה של הוולקן בה הכלי מניע את עצמו באמצעות ניצול גזי הפליטה של ארבעה מששת קניו. גרסה זאת נקראת '''GAU-4''' ואילו בצבא ארצות הברית היא מצוינת כ-M130. אמנם מערכת זו שוקלת כ-4.54 ק"ג יותר מה-M61, אולם היא איננה תלויה במקור כוח חיצוני.
 
[[קובץ:PhalanxUS Navy 041017-shootingM61N-0922G-001 The destroyer USS Spruance (DD 963) conducts a Close-in Weapons System (CWIS) live fire test during a Pre-Aim Calibration Fire (PACFIRE) in the Arabian Gulf.jpg|ממוזער|250px|תותח וולקן, חלק ממערכת Phalanx CIWS, יורה אל עבר הים.]]
 
התכנון הראשון של ה-M61 השתמש בשרשירי תחמושת, המחוברים בחוליות. כתוצאה מכך נגרמו בעיות במנגנון ההזנה שהביאו בסופו של דבר להחלפתו של המנגנון. הנשק המקורי הוחלף מהר מאוד ב-'''M61A1''', שתוכנן לעבוד עם מערכת הזנה ללא חוליות. מערכת ההזנה יכולה להיות חד-כיוונית (פולטת תרמילים ריקים וקליעים שלא נורו) או דו-כיוונית (מחזירה אותם בחזרה ל[[מחסנית]]). חסרון של ה-M61A1 הוא שרובו מורכב ממערכת ההזנה ותוף התחמושת, דבר המקשה על התקנתו במסגרת קומפקטית במטוסי קרב. כיום, לכל יישום יש מנגנון הזנה המתוכנן במיוחד בשבילו, השוקל כ-140–190 ק"ג. רוב התותחים המורכבים על מטוסי הקרב משתמשים במנגנון הזנה דו-כיווני, כיוון שהתרמילים הנפלטים עלולים לחדור למנוע ולגרום לנזק חמור, עד כדי הריסתו.