רחוב יפו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 106:
עקב עומס התנועה ברחוב עם התגברות השימוש בכלי רכב, נאסרה תנועת כלי רכב פרטי ברוב הרחוב החל מ[[ספטמבר]] [[1960]]{{הערה|{{חרות||שינויים מרחיקי לכת בתנועת כלי רכב בירושלים|1960/08/31|00417}}{{ש}}{{מעריב||הדרך שבה תיסע מחר בירושלים|1960/09/05|00500}}}} אולם איסור זה הוסר לאחר פחות משנה.{{הערה|{{מעריב|א. רותם|הולכי הרגל יפעילו בעצמם רמזורים בבירה|1961/08/27|01004}}}}
 
באותה שנה אושרה תוכנית שהכין האדריכל [[יוסף קלארווין]] ובמסגרתה הייתה אמורה להיהרס שכונת [[נחלת שבעה]], ובמקומהבמקומה של השכונה תוכננו בניינים בני שש קומות לאורך הרחוב. בשנת [[1964]] נהרסו כמה בתים ראשונים ובמקומם הוקם "בית יואל" (יפו 33). באותן שנים רווחה תפיסה תכנונית, שהתבססה גם על תוכניות המתאר הבריטיות, שסברה שרוב הבתים הישנים והמוזנחים לאורך הרחוב ראויים להריסה ולבנייה חדשה במקומם. מהלך זה נועד להקנות לרחוב מראה המתאים לעיר בירה מודרנית ובעלת מעמד בינלאומי.{{הערה|קרויאנקר, '''רחוב יפו, ירושלים''' (להלן ב"קישורים החיצוניים"). עמ' 88}} תוכניות אלו קיבלו תנופה לאחר [[ירושלים המאוחדת|איחוד העיר]] ובשנת [[1971]] הציע צוות לתכנון מרכז ירושלים, שמונה על ידי העירייה, להפוך חלק מהרחוב ל[[מדרחוב]] ולהרוס את שכונת [[ממילא]], מגרש הרוסים, נחלת שבעה, [[בית אנה טיכו]] ו[[שכונת אבן ישראל]] על מנת לבנות במקומם בנייה מסחרית חדשה. רוב תוכניות אלו לא בוצעו.{{הערה|קרויאנקר, '''רחוב יפו, ירושלים''' (להלן ב"קישורים החיצוניים"). עמ' 94}}
 
מתחם שלם ברחוב שנהרס סופית באיחוד העיר הוא המע"ר המזרחי של הרחוב. שרידי המבנים שהיו באזור זה וניזוקו קשות במהלך מלחמת העצמאות נהרסו. אזור זה נכלל בתחומי ה[[גן לאומי]] [[סובב חומות ירושלים]] ובראשית [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] נסללה בו טיילת שמחברת את [[כיכר צה"ל]] (שמהווה את קצה רחוב יפו כדרך עירונית) לשער יפו. הטיילת תוכננה על ידי האדריכלים [[אריה שרון|אריה]] ו[[אלדר שרון]].{{הערה|קרויאנקר, '''רחוב יפו, ירושלים''' (להלן ב"קישורים החיצוניים"). עמ' 90.}} לצד הטיילת עוברת תחילתה של [[דרך חברון]].