סורת א-נאס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות |
מאין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 1:
'''סורת א-נאס''' (ב[[ערבית]]: <big>'''سورة الناس'''</big>, תעתיק מדויק: '''סורת אלנאס'''), או סורת בני האנוש, היא [[סורה]] מספר 114, האחרונה ב[[הקוראן|קוראן]]. סורה קצרה זו מונה שישה פסוקים ([[איה (פסוק)|אַיאַת]]) בלבד, ולפי האמונה ה[[אסלאם|מוסלמית]] היא הורדה ל[[מוחמד]] באמצעות המלאך [[גבריאל#באסלאם|גִ'בְריל]] (<big>جبريل</big>) ב[[מכה]]. לפי ספרו של [[אבּן אלצ'ריס|אבּן אלצֻ'רַיְס]], '''פַצָ'אאִ'יל אלקֻראן''' (מ[[המאה ה-10]]), המיוחס לפרשן הקוראן [[עטאא' אלח'ראסאני|עַטָאא' אלחֻ'ראסאני]] (בן [[המאה ה-8]]), הורדה סורה זו אחרי [[סורת אל-פלק]] ולפני [[סורת אל-אח'לאץ]].{{הערה|1=מובא אצל [[אורי רובין]], "נספח א: סדר התגלות פרקי הקוראן", '''הקוראן''', תרגם מערבית [[אורי רובין]], אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 552. כל הציטוטים להלן הם מתרגום זה.}}
הסורה כוללת לחשי הגנה מפני ה[[שטן]] (המכונה "הלוחש הנחבא"{{הערה|1=[[תפסיר אל-ג'לאלין]] ה[[אסלאם סוני|סוני]] מפרש כינוי זה בכך שהשטן נעלם מלב האדם ברגע שמוזכר אלוהים, ראו [http://www.altafsir.com/Tafasir.asp?tMadhNo=1&tTafsirNo=74&tSoraNo=114&tAyahNo=4&tDisplay=yes&UserProfile=0 בפירוש לאיה 4]. [[תפסיר תנויר אל-מכבאס]], המפרש באמצעות מסורות מפיו של בן דודו ואחד מ[[אלצחאבה|מלוויו]] של מוחמד, [[עבדאללה אבן עבאס]], גם כן תומך [http://www.altafsir.com/Tafasir.asp?tMadhNo=2&tTafsirNo=73&tSoraNo=114&tAyahNo=4&tDisplay=yes&UserProfile=0 בפירוש זה].}} ו"הלוחש בלבב אנוש"{{הערה|1=תפסיר אל-ג'לאלין ותפסיר אבן עבאס, מפרשים איה זו בכך שכאשר בני האדם שוכחים את אלוהים, נכנס לליבם השטן. ראו את [http://www.altafsir.com/Tafasir.asp?tMadhNo=2&tTafsirNo=73&tSoraNo=114&tAyahNo=5&tDisplay=yes&UserProfile=0 תפסיר אבן עבאס לאיה 5] ואת [http://www.altafsir.com/Tafasir.asp?tMadhNo=1&tTafsirNo=74&tSoraNo=114&tAyahNo=5&tDisplay=yes&UserProfile=0 תפסיר אל-ג'לאלין].}}) והשדים. הסורה מזכירה כי יש לחשוש גם מלחשיהם של בני האנוש, מרבית הפרשנים מייחסים איה זו למסורת המספרת כי [[יהדות|יהודי]] בשם לַביד אבן אל-אעצם הטיל כישוף על מוחמד. מסופר כי כאשר נגלתה למוחמד סורה זו, הרעד שאחז בו נפסק{{הערה|1=ראו ב[http://www.altafsir.com/Tafasir.asp?tMadhNo=2&tTafsirNo=73&tSoraNo=114&tAyahNo=6&tDisplay=yes&UserProfile=0 תפסיר אבן עבאס לאיה 6], [http://www.altafsir.com/Tafasir.asp?tMadhNo=1&tTafsirNo=74&tSoraNo=114&tAyahNo=6&tDisplay=yes&UserProfile=0 תפסיר אל-ג'לאלין] ו[http://www.tafsir.com/default.asp?sid=113&tid=59590 החדית' במלואה בתפסיר אבן-כאתִ'ר]}}, מאמינים כי קריאת כל פסוק מאחד עשר הפסוקים המרכיבים את שתי הסורות "השומרות" - סורת א-נאס ו[[סורת אל-פלק]] (הסורה הקודמת לסורת א-נאס) מתירה חלק מהכישוף הרע שהוטל על מוחמד. לעומת זאת, שללו פרשנים מועתזילים את הפרשנות הזאת היות שפגעה בתדמיתו של הנביא כחסין מפני השטן בהיותו שליח האל.
הטקסט עם תעתוק ותרגום לעברית הוא כדלקמן:
שורה 37:
קיימת [[סונה]] (מנהג) הגורסת כי יש לקרוא סורות אלו מעל למיטתו של חולה טרם ישכב לישון. ב[[חדית']] של [[צחיח אל-בח'ארי]] מסופר כי [[עאישה]] נהגה לקרוא את צמד הסורות האלו מדי יום ליד יצועו של מוחמד לאחר שהיה הולך לישון.{{הערה|1=ראו [http://www.usc.edu/dept/MSA/fundamentals/hadithsunnah/bukhari/075.sbt.html#008.075.331 כרך 75, ספר 75, חדית' מס' 331].}} מסורת אחרת מספרת כי ב[[צלאה|תפילת]] הוִתר (תפילת רשות בין תפילת הלילה לזו שמתבצעת עם עלות השחר), מוחמד קרא משתי הסורות האחרונות.{{הערה|1=חדית' [[סונה אבו דאוד]] מעאישה, ראו [http://www.usc.edu/dept/MSA/fundamentals/hadithsunnah/abudawud/008.sat.html#008.1419 ספר 8 חדית' מספר 1419].}} בחדית' אחרת הוא הורה לאחד מ[[אלצחאבה|מלוויו]] לומר שתי סורות אלו טרם השינה ולאחר ההתעוררות בבוקר.{{הערה|1=ראו את החדית' ב[[תפסיר אבן כאת'ר|תפסיר אבן כאתִ'ר]] מעקבה אבן אמיר [http://www.tafsir.com/default.asp?sid=113&tid=59555 כאן].}} כי מנהג אחר הוא קריאת "השומרות", יחד עם [[סורת אל-פאתחה]] (סורת הפתיחה) שבע פעמים ביום שישי כסגולה להגנה שתוקפה יפה לשבוע ימים, עד ליום השישי הבא.{{הערה|1=[[אורי רובין]], "שבחי הקוראן", בתוך '''הקוראן''', תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 555.}}
תיאור השטן ככוח עיקרי אשר יכול להזיק להתנהגות המאמינים , גרם לזרמים רציונלים בתוך האסלאם לטעון שאין לראות בשתי הסורות כחלק מן הקוראן.{{הערה|1=אסמאעיל אבן כת'יר (מת 1372) , תפסיר אבן כת'יר , קהיר : מטבעת פיצל אל-באבי אל-חלבי , 1918 , כרך 4 , ע' 540 }} טענתם הייתה שאם השטן יכול להזיק לאדם באמצעות כישוף ולחש, הרי בני האדם לא התנהגו מרצונם החופשי ובכך אי אפשר לראות בהתנהגותם הלא דתית כהתנהגות שחייבים להיענש עליה באמצעות אללה .
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
| |||