פסק דין אדרס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 184:
על פי זמיר נושים חוזיים אינם תופסים את רווחיו של מפר החוזה כמשהו שנלקח מהם (כלומר כהפסד). לכן, השארת רווחים אלו בידי המפר לא פוגעת בנושה כמו הפגיעה שהוא יפגע לו לא יקבל את התמורה שהעביר כבר למפר (השבה במובן הצר) או שלא יקבל פיצוי על הוצאותיו בהסתמך על החוזה (פיצויי הסתמכות), או שלא יקבל את הרווחים שציפה להפיק מהחוזה (פיצויי קיום). לפיכך לדעת זמיר טבעי שנפגעים בהפרות חוזה לא מרבים לתבוע את רווחי המפר ומאותה סיבה בתי המשפט גם לא נוהגים להעניק את רווחי המפר.
==לקריאה נוספת==
* דניאל פרידמן '''דיני עשיית עושר ולא במשפט''' כרך א 493-478 (מהדורה שנייה, 1998)
* אייל זמיר "שנאת הפסק ונטילת רווחי המפר בעקבות הלכת אדרס" '''ספר שלמה לוין''' 323 ([[אשר גרוניס]], [[אליעזר ריבלין]], [[מיכאיל קרייני]] עורכים, 2013)
* [[גבריאלה שלו]] ו[[יהודה אדר]] '''דיני חוזים – התרופות : לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי''' (2009).
* שירלי רנר "דיני חוזים – מגמות והערכה" '''משפטים''' כא 33 (1991).
* חנוך דגן "הזכות לפירות ההפרה: אנטומיה של חקיקה שיפוטית" '''עיוני משפט''' כ 601 (1997).
* [[יצחק אנגלרד]] "כנפי הנשר הדורסני: דיני עשיית עושר ולא במשפט" '''ספר זיכרון לגד טדסקי – מסות במשפט אזרחי''' 37 (יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מרדכי א' ראבילו וגבריאלה שלו עורכים, 1995)
==הערות שוליים==
| |||