פסק דין אדרס – הבדלי גרסאות

אולם מאמרים מאוחרים יותר האירו את העובדה כי הניתוח האנליטי של פולר ופרדו חסר. ניתן לקטלג את התכליות עליהם הצביעו פולר ופרדיו לפי הסיווג הבא: שני תכליות 'צופי פני עבר' – אינטרס הסתמכות שמטרתו להחזיר את הנפגע למצבו בעבר (לו לא כרת את החוזה) צופה פני עבר מבחינת הנפגע, ואינטרס ההשבה שנועד להחזיר את המפר למצבו בעבר על ידי לקיחת התמורה שהוא קיבל מהנפגע צופה פני עבר מבחינת המפר. בניגוד לשני אלה, אינטרס הקיום הוא אינטרס 'צופה פני עתיד' מבחינת הנפגע שכן הוא נועד להעמידו במצב העתידי בו היה לו החוזה קוים. הטענה נגד ניתוחם של פולר ופרדיו היא כי הם השמיטו מהניתוח שלהם את האינטרס שצופה פני עתיד מבחינת המפר – כלומר האינטרס שאמור להעמיד את המפר במצב בעתידי בו היה לו החוזה קוים על ידו. ניתן לממש אינטרס זה על ידי לקיחת כל הרווחים שנוצרו אצל מפר החוזה עקב כך שלא קיים את החוזה כמו שנקבע, גם אם רווחים אלו יותר גבוהים מאינטרס הקיום (כלומר יותר גבוהים מהרווח שהיה מרוויח הנפגע לו החוזה קוים). נהוג לכנות אינטרס זה כ"נטילת רווחי המפר". אינטרס זה שנוי במחלוקת מסיבות שונות והוא אינו נוהג ברובם המוחלט של שיטות המשפט בעולם. בעולם המשפט ישנה מחלוקת קשה האם יש להעדיף את אינטרס הציפייה או את אינטרס ההסתמכות, אך ישנו קונצנזוס כי אין ליטול את רווחי המפר, ומקובל כי פיצויי הקיום הם המקסימום אותם המשפט יכול להטיל{{הערה|אייל זמיר שנאת הפסק ונטילת רווחי המפר בעקבות הלכת אדרס" ספר שלמה לוין 323 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין, מיכאיל קרייני עורכים, 2013); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות : לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 63 (2009)}}. תפיסה רווחת זו נהגה גם במשפט הישראלי עד לפס"ד אדרס.

 

|-

|-

|-

 

===המסגרת החוקית בדין הישראלי===