יעקב ספיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Seemabai (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
עריכה, הסרת קישורים עודפים
שורה 1:
[[קובץ:YakovSapir.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב ספיר, 1859]]
'''יעקב הלוי ספיר''' ([[1822]] [[אשמיאני]], [[האימפריה הרוסית]] - [[ה'תרמ"ה]], [[1885]] [[ירושלים]]) היה [[תלמיד חכם]], חוקר [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]], [[שד"ר]] ו[[תייר]].
 
==תולדותיו==
ספיר נולד ב[[אשמיאני]] שב{{ה|אימפריה הרוסית}} (כיום ב[[בלארוס]]) ועלה ל[[ארץ ישראל]] כילד עם משפחתו בשנת [[1832]]. הוריו שהיו מעדת ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] התיישבו ב[[צפת]]. תוך חודש מת אביו ושנה לאחר מכן מתה אמו. בהיותו בן 12 היה עד ראייה להתנפלותם של ערביי [[הגליל]] על יהודי צפת ב[[סיוון]] [[ה'תקצ"ד]], [[1834]]. עקב [[רעידת אדמה|רעידת האדמה]] שהתחוללה בצפת בשנת [[1837]] עבר לירושלים. למד ב[[ישיבה|ישיבותיה]] של ירושלים באותה העת. נישא לבתו של ר' שלמה זלמן הכהן, בתחילה היה מלמד בתלמוד תורה של עדת הפרושים ואחר כך סופר העדה וכן מזכיר עדת הפרושים בירושלים. באותה עת כתב שירים לכבוד נדבנים ואורחים מכובדים שבקרו בארץ ישראל, כך למשל פרסם בשנת [[1854]] את השיר 'כנף רננים' לכבודו של [[משה מונטיפיורי]]. פרסם מאמרים רבים ב[[עיתון]] '[[הלבנון]]' שהוציא-לאור חתנו [[יחיאל ברי"ל]], בפרט בענייני [[אתרוג]]ים.
 
בשנת [[1859]] נשלח כ[[שד"ר]] ל[[הודו]] ול[[אוסטרליה]] על-מנת לגייס כספים לבניית [[בית הכנסת החורבה]] על שם [[יהודה החסיד (ירושלים)|רבי יהודה החסיד]] בירושלים. במסעו ל[[אוסטרליה]] ו[[הודו]]והודו נאלץ לעבור ב[[תימן]] שכן הורד מהאוניה מפני שכספו נשדד ממנו ולא יכול היה לשלם את דמי המסע ועקב כך פגש ב[[יהדות תימן|יהודי תימן]]. במיוחד התרשם מיהודי תימן אשר שכנו בפנים הארץ. הוא בקר גם ב[[אינדונזיה]] שהייתה אז תחת שלטון [[הולנד]]י וגם שם פגש יהודים.
 
בהודו פגש בקהילת [[בני ישראל (הודו)]] וכתב עליהם רבות כולל על שושלת נשיאי הקהילה ומשפחתו של [[דאדא קמודן]].
 
כשחזר מאוסטרליה דרך [[עדן]] בשנת [[1864]] אסף חומר על יהודים אלו וכתב את ספרו 'אבן ספיר' על מסעו לתימן והקהילה היהודית שם. בספרו זה אשר יצא לאור בשנים [[תרכ"ד]] [[1864]] - [[תרכ"ו]] [[1866]] פרסם גם מחקרים על [[כתר ארם צובא]] וכן על כתבי-יד אחרים של ה[[תורה]] וה[[מקרא]]. בספרו היה הרב ספיר מהראשונים להעיר את תשומת לבו של העולם היהודי על קיומם ומצבם של [[יהדות אתיופיה|היהודים באתיופיה]] ואף של יהודי המזרח הרחוק.
 
בירושלים המשיך להתעניין ביהודי תימן, ובהישמע דבר [[משיח שקר|משיח השקר]], [[שוכר כחיל השני|שוכר כחיל]], שקם בתימן, כתב נגדו איגרת מיוחדת שבה הזהיר את יהודי תימן מפניו.
 
בשנים [[1865]] ו-[[1873]] יצא לשני מסעות נוספים, באירופה ובצפון אפריקה. כמו כן פרסם תשובה בשם עדות ביהוסף בנושא עזבונו של הגביר ניסים שמאמא.
 
אחד מגילוייו המשמעותיים ביותר היה אודות ה[[גניזת קהיר|גניזה העתיקה בקהיר]], עליהשעליה דיבר בספרו. בעקבות הפרסום, החלו חוקרים לפקוד את הגניזה, ולחקור את ממצאיה.
 
בשנות [[1833]]–[[1885]] סייע להדפיס בירושלים את הספר "חמדת ימים" מאת גדול משוררי תימן ר' [[שלום שבזי]] ואף הוסיף לו הקדמה.
 
נפטר ב-[[ו' בתמוז]] [[ה'תרמ"ה]] [[1885]],. זכה לראות את [[עליית אעלה בתמר]] של יהודי תימן לא"י בשנת [[ה'תרמ"ב]] [[1882]].
 
מושב [[אבן ספיר]] ב[[הרי ירושלים]] קרוי על שמו. נינו, [[יוסף ספיר]], היה מראשי [[הציונים הכלליים]] ושר בממשלות ישראל.