קנוט החמישי, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 49:
בשנים הבאות ניסה קנוט לשווא להביס את סוון בזילנד כדי ששליטתו תהיה מלאה בכל שטחי דנמרק. ב-[[1147]] איחדו השניים את כוחותיהם לטובת [[מסע הצלב הוונדי]], שבסיומו התחדשה יריבותם. ב-[[1150]] הביסו סוון וולדמר, בנו של קנוט לאברד, את קנוט ביוטלנד וזה נמלט ומצא מקלט אצל חותנו, [[סוורקר הראשון, מלך שוודיה]]. קנוט ניסה מספר פעמים לכבוש את הנחלה שאיבד, אך ללא הצלחה ופנה ל[[פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרידריך ברברוסה]] לעזרה. ב-[[1152]] הושגה פשרה על פיה היה קנוט למלך שותף לסוון. אף על פי כן, סוון החליט שלא לכבד את העסקה.
כעת בא קנוט בברית עם ולדמר ועם סוורקר, שבתו, הלנה, נישאה לקנוט. סוון נמלט מדנמרק ב-[[1154]], קנוט כרת ברית עם ולדמר והשניים היו למלכים שותפים. לאחר שובו של סוון לדנמרק ב-[[1157]] הושגה פשרה בין השלושה בעקבות הלחצים שהופעלו מהאצולה הדנית. השלושה הוגדרו כשליטים שותפים וקנוט קיבל את השליטה על זילנד. במהלך משתה השלום שנערך ברוסקילדה ב-[[9 באוגוסט]]
אחותו למחצה של קנוט, סופיה, נישאה לולדמר, שזמן קצר לאחר הטבח, הוא נקם בסוון בקרב הערבה האפורה והרג אותו. כך זכה ולדמר בשליטה המלאה על כל דנמרק.
| |||