הבדלים בין גרסאות בדף "נוטריון"

הוסרו 4 בתים ,  לפני שנתיים
משרת הנוטריון היא מוסד עתיק יומין, שמקורותיה ב[[רומא העתיקה]]. שיטות משפט המבוססות על [[המשפט הקונטיננטלי]] הכירו משרה זו, בעוד שבשיטות משפט אחרות, המבוססות על [[המשפט המקובל]] היה המוסד בעל תוכן שונה. [[המשפט העות'מאני]] ששרר ב[[ארץ ישראל]] עד כניסת [[המנדט הבריטי]] הכיר את משרת הנוטריון, ואף הסדיר אותה בחוק הנוטריוני העות'מאני משנת 1913. הבריטים פיצלו משרה זו לשתי משרות - משרת "הנוטריון הציבורי" שעיסוקו באישור מסמכים לצורך שימוש בארץ פנימה, ומשרת "הנוטריון למסמכים יוצאי חוץ" שערך מסמכים לצורך שימוש במדינות חוץ. "הנוטריון הציבורי" היה [[עובד מדינה]], ואילו "הנוטריון למסמכים יוצאי חוץ" היה [[עורך דין]] פרטי שהוסמך לכך.
 
בשנת [[1976]] התקבל [[חוק הנוטריונים]] אשר ביטל כפילות זו, ואיחד את המשרות למשרה אחת שבה יכול לשמש כל עורך דין בעל כשירות שיאושר לכך על ידי ועדה של [[משרד המשפטים]].
 
על מנת לאמת את המסמך הנוטריוני שנחתם בארץ, בעת השימוש בו בחוץ לארץ, התפתח מוסד ה"[[אפוסטיל]]". על פי [[אמנה בינלאומית]] שנחתמה ב[[האג]] בשנת [[1961]] ואשר מדינת ישראל היא צד לה, ולפי תקנות לביצוע האמנה שנחקקו בישראל בשנת [[1993]], יכול [[עובד ציבור (ישראל)|עובד ציבור ישראלי]] לאשר כי מסמך נוטריוני מסוים נחתם על ידי נוטריון ישראלי מוסמך. אישור זה דרוש לשם אימות העובדה כי החתום על המסמך כנוטריון הוא אכן נוטריון המוסמך לחתום על המסמך המוצג בחוץ לארץ. אפוסטיל מסוג זה תקף בכל מדינה החתומה על האמנה. על האמנה חתומות רוב מדינות [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]] וכן מדינות רבות ב[[אסיה]], ב[[אפריקה]] וב[[אוקיאניה]].