חיים רוזן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: תקלדה |
מ ←ביוגרפיה: קישורים פנימיים |
||
שורה 20:
ב-[[1981]] נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-[[1992]] זכה ב[[פרס הומבולדט]]. כיהן כסגן נשיא החברה הלינגוויסטית האמריקנית (LSA).
תחומי מחקריו של רוזן היו הלשונות ההודו-אירופיות והבלשנות הכללית המשווה. בנוסף פרסם מספר מאמרים וספרים על לשונות שמיות, ובעיקר על [[עברית ישראלית|העברית הישראלית]]. ספרו החשוב "העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות" ראה אור ב-[[1955]] בהוצאת [[עם עובד]] ותיאר את תהליך גיבושה של העברית המודרנית כשפה שמית עתיקה בשילוב השפעות מערביות מודרניות. גולת הכותרת של פועלו הייתה התקנת [[מהדורה מדעית]] של כתבי [[הרודוטוס]] שיצאה לאור בהוצאת [[טובנר (הוצאה לאור)|טובנר]] בשנת [[1987]].
רוזן (ביחד עם [[חיים בלנק]]) היה מן הבלשנים הראשונים שראו ב[[עברית ישראלית|עברית החדשה]] שפה מגובשת הראויה למחקר. עד זמנו שלטה הגישה שהעברית החדשה היא מעין אוסף לא מגובש של יסודות משכבות לשון קודמות ומשפות זרות, ושתופעות הלשון המתגלות בה הן שיבושים ושגיאות שאין למחקר עניין בהם. בספריו "העברית שלנו", "עברית טובה" ו-''A Textbook of Israeli Hebrew'' ("ספר לימוד לעברית ישראלית"; באנגלית) הראה רוזן כי העברית הישראלית מקיימת מערכת לשונית יציבה דיה שמאפייניה והתהליכים המתרחשים בה דומים לאלה הקיימים בכל שפה מדוברת. כשהציג רוזן לראשונה את עמדותיו ב[[שנות החמישים של המאה העשרים]] נמתחה עליו ביקורת נוקבת והחל פולמוס נרחב בקרב חוקרי העברית ומתקני הלשון, אולם לקראת סוף המאה ה-20 גישתו של רוזן הייתה לזרם המרכזי בקרב חוקרי הלשון העברית.
| |||