שמואל לנדא – הבדלי גרסאות

נוספו 511 בתים ,  לפני 5 שנים
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר. למינוי התלווה סכסוך ארוך עם הרב [[ברוך ייטלס]] שקידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג. במהלך הסכסוך האשים הרב לנדא את ייטלס ב[[גניבה ספרותית]] מדרשותיו{{הערה|ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא: "ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג.}}. הרב ייטלס מצדו הגיב בפרסום ספר בעילום שם נגד הרב לנדא, הספר "האורב" (סלוניקי תקנ"ה) מציג שני קונטרסים - "פלוגתיה דשמואל", המציג את עמדתו של הרב לנדא. ו"תיובתיה דשמואל", המשיב על טענותיו{{הערה|{{HebrewBooks|פנחס חנניהו ארגוזי די סילוא (שם בדוי)|ספר האורב|196|שאלאניקי תקנ"ה}}.}}. המריבה נסובה בפומבי על מינויים של שני דייני העיר האחרים, הרב [[יעקב גינצבורג]] מחבר "זרע יעקב" והרב [[מיכאל בכרך]] מחבר "ערוגת הבושם" כדיינים עצמאיים שאינם כפופים למרות ראש בית הדין. עם שוך הסכסוך חזרו השלושה לשתף פעולה בהנהגת הקהילה היהודית בפראג.
 
בתק"ס פרץ עימות קשה עם קהילת ה[[פרנקיסטים]] הגדולה שחיה בעיר כמעט בגלוי ושסרה למרותה של הנביאה השבתאית רייזל איגר. בשיאו הושלכו לזמן מה לנדא והדיין [[אלעזר פלקלס]], שתקפו את אויביהם קשות, לבית האסורים.{{הערה| Hillel J. Kieval, '''Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands''', University of California Press, 2000. עמ' 243.}}
 
נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג.