הפחד הגדול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
AddMore-III (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''הפחד הגדול''' ([[צרפתית]]: '''Grande Peur''') היה גל של היסטריה ומהומות אלימות ששטף את האיכרים בחלק ניכר ממחוזות הכפר של צרפת ביולי-אוגוסט [[1789]], בימיה המוקדמים של [[המהפכה הצרפתית]]. מקובל לתארך את "הפחד הגדול" מה-20 ביולי ועד ה-6 באוגוסט, אם כי היה בבסיסו חלק מרצף התפרעויות שקדם למהפכה והתחדש עונתית עוד שנים לאחר מכן. האיכרים התקוממו על רקע [[האספה הלאומית בעת המהפכה הצרפתית|כינוס האסיפה הלאומית]], החדשות על [[נפילת הבסטיליה]] ושמועות על כך שהאצולה מתכוונת להרעיב ולשדוד אותם, ו"הפחד" נרגע עם הרפורמה המקיפה בסדרי הכפר שהובטחה ב[[ליל ה-4 באוגוסט 1789]].
==רקע
במהלך המאה ה-18 גדלה אוכלוסיית צרפת, לפי אומדנים, מ-22.4 מיליון ב-1705 ל-27.9 ערב המהפכה ב-1789. מבנה המשק והכלכלה הזרים את מרבית ההכנסות מכך לכיסיהם של בעלי הקרקעות וה[[סניוריאליזם|סניורים]], פשוטי עם, אצילים וכמרים כאחת; האריסים, מעבדי הקרקע, האיכרים הזעירים, החוכרים ודומיהם נעשו בדרך כלל עניים יותר. מוערך שרמת החיים והשכר שלהם ירדו בעקביות לאורך השנים, אם כי השונות הרבה בתחום זה מקשה על קביעה חד-משמעית. מה שאיים באמת לפגוע קשות במעמד הכלכלי של המעמדות הנמוכים לא היה גורמים ארוכי-טווח כי אם משברים פתאומיים שנבעו מהתייקרות חיטה עקב מחסור ובצורת. משפחה ממוצעת הוציאה 60% מכספה על לחם; בתקופות משבר, שיעור זה יכל לטפס ללמעלה מ-90% ולרושש אותה כליל.{{הערה|Donald M. G. Sutherland, The French Revolution and Empire: The Quest for a Civic Order, Wiley, 2008. עמ' 47-48.}} תופעות של מקבצי נדבות ונוודים עניים התרבו.{{הערה|Georges Lefebvre, trans. Joan White, The Great Fear of 1789: Rural Panic in Revolutionary France (New-York: Pantheon Books, 1973 [1932]), עמ' 14.}}
במקביל, הממשל המרכזי ניסה להחיל רפורמות כדי להמריץ את הכלכלה המדשדשת. המדיניות המסורתית של הכתר הייתה מעורבות עמוקה בשוק החיטה כדי להבטיח לחם זול ובשפע בכל אזור; לשם כך נאכפו בנוקשות חסמי סחר סבוכים ועשרות מיליוני ליבר הוצאו על ידי כל רמות הממשל כדי לסבסד לחם ואף לחלקו בחינם בעת הצורך, על מנת למזער את הסיכויים לרעב. חלק חשוב ביותר מהלגיטימציה של המלך לשלוט נבע מראייתו כ"אב לנתיניו" שהיה אחראי על רגולציה של הסחר בדגנים. אבל ההכרה שהגבלת שוק מרכזי כל כך מונעת התייעלות מסחרית והכנסות מס רבות מהאוצר הובילה כמה שרי כספים לנסות ולערוך ליברליזציה בתחום – יחד עם רפורמות אחרות שנועדו לשנות את המבנה ה[[קורפורציה|קורפורטיבי]] וה[[מרקנטיליזם|מרקנטיליסטי]] של המשק הצרפתי ל[[קפיטליסטי]] יותר.
ניסיונות אלה לוו בהתייקרויות ובמחסורים, לצד שגשוג נראה לעין של ספסרים, סוחרי חיטה, בעלי קרקעות ואחרים שידעו להתעשר מהתנאים החדשים. בקרב ההמונים העניים (21 מיליון איש היו איכרים פשוטים) נפגע מעמדו של המלך כ"אביהם" וכ"אופה הגדול" והתחילו להתפשט שמועות והאשמות על כך שהאדונים מעוניינים לרושש ואף להרעיבם למוות. הוודאות בקיומה של "קנוניית רעב" כזו רווחה בקרב רבים. גורם זה הוביל להתמרמרות וחשדנות יותר מאשר התלונות על עוולות מערכת ה[[סניוריאליזם]], שלמרות האשמות רבות הגנה על פי רוב על זכויות האריסים ומנעה את ניצולם באמצעות חוקים שהקשו מאוד על שינוי התחייבויות על ידי האדונים. ב-1769, ב-1744 ובשנים אחרות בהן ניסה הממשל להסיר הגבלות מעל סחר החיטה בהיקף רחב אירעו מהומו תקשות. ההמונים אכפו בעצמם ובכח הזרוע את מנגנוני פיקוח המחירים והרווחה שהכתר ניסה להתנער מהם, במה שדונלד מ. סאת'רלנד תיאר כ{{ציטוטון|ביטוי של מנטליות קדם-קפיטליסטית לפיה רווחת הקהילה והציבור קדמה לזכויות על רכוש ולשיקולים כלכליים.}} שיירות של קרונות טעונים בחיטה נעצרו בכח, והסחורה הוחרמה ונמכרה במחירים שהאספסוף החליט שהם הוגנים.{{הערה|סאת'רלנד, עמ' 49-50.}}
==התהוות הפחד משודדים==
| |||