פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסר בית אחד, לפני שנתיים
אין תקציר עריכה
במקביל, הממשל המרכזי ניסה להחיל רפורמות כדי להמריץ את הכלכלה המדשדשת. המדיניות המסורתית של הכתר הייתה מעורבות עמוקה בשוק החיטה כדי להבטיח לחם זול ובשפע בכל אזור; לשם כך נאכפו בנוקשות חסמי סחר סבוכים ועשרות מיליוני ליבר הוצאו על ידי כל רמות הממשל כדי לסבסד לחם ואף לחלקו בחינם בעת הצורך, על מנת למזער את הסיכויים לרעב. חלק חשוב ביותר מהלגיטימציה של המלך לשלוט נבע מראייתו כ"אב לנתיניו" שהיה אחראי על רגולציה של הסחר בדגנים. אבל ההכרה שהגבלת שוק מרכזי כל כך מונעת התייעלות מסחרית והכנסות מס רבות מהאוצר הובילה כמה שרי כספים לנסות ולערוך ליברליזציה בתחום – יחד עם רפורמות אחרות שנועדו לשנות את המבנה ה[[קורפורציה|קורפורטיבי]] וה[[מרקנטיליזם|מרקנטיליסטי]] של המשק הצרפתי ל[[קפיטליסטי]] יותר.
ניסיונות אלה לוו בהתייקרויות ובמחסורים, לצד שגשוג נראה לעין של ספסרים, סוחרי חיטה, בעלי קרקעות ואחרים שידעו להתעשר מהתנאים החדשים. בקרב ההמונים העניים (21 מיליון איש היו איכרים פשוטים) נפגע מעמדו של המלך כ"אביהם" וכ"אופה הגדול" והתחילו להתפשט שמועות והאשמות על כך שהאדונים מעוניינים לרושש ואף להרעיבם למוות. הוודאות בקיומה של "קנוניית רעב" כזו רווחה בקרב רבים. גורם זה הוביל להתמרמרות וחשדנות יותר מאשר התלונות על עוולות מערכת ה[[סניוריאליזם]], שלמרות האשמות רבות הגנה על פי רוב על זכויות האריסים ומנעה את ניצולם באמצעות חוקים שהקשו מאוד על שינוי התחייבויות על ידי האדונים. ב-1769, ב-1744 ובשנים אחרות בהן ניסה הממשל להסיר הגבלות מעל סחר החיטה בהיקף רחב אירעו מהומו תקשות. ההמונים אכפו בעצמם ובכח הזרוע את מנגנוני פיקוח המחירים והרווחה שהכתר ניסה להתנער מהם, במה שדונלד מ. סאת'רלנד תיאר כ{{ציטוטון|ביטוי של מנטליות קדם-קפיטליסטית לפיה רווחת הקהילה והציבור קדמה לזכויות על רכוש ולשיקולים כלכליים.}} שיירות של קרונות טעונים בחיטה נעצרו בכח, והסחורה הוחרמה ונמכרה במחירים שהאספסוף החליט שהם הוגנים.{{הערה|סאת'רלנד, עמ' 49-50.}}
 
 
==התהוות הפחד משודדים==