גלאי תת-אדום פסיבי – הבדלי גרסאות

מ
אין תקציר עריכה
(בוט - מחליף 'ע"י' ב'על ידי')
מאין תקציר עריכה
רוב הקרינה האינפרא אדומה נמצאת בתחום אורכי הגל שבין 1 ל-14 מיקרון, וגוף האדם פולט את הקרינה המירבית באזור 10 מיקרון. גלאים איכותיים מתוכננים בדרך כלל לתחום אורכי הגל 8-12 מיקרון (אינפרא אדום רחוק) כי ל[[אטמוספירה]] יש [[בליעה]] מינימלית בתחום זה. הגלאים הרגישים (והיקרים) ביותר הם גלאי HgCdTe (כספית-קדמיום-טלוריד) שרגישותם הגבוהה מושגת על ידי קירור ב[[חנקן]] נוזלי לטמפרטורה של 77K. הם נמצאים בדרך כלל רק במכשור מדידה מדויק. סוגי הגלאים הזולים והנפוצים יותר הם [[בולומטר|בולומטרים]] וגלאים [[אפקט פירואלקטרי|פירואלקטריים]].
 
הגלאים הנפוצים ביותר (למשל [[מערכת אזעקה|במערכות אזעקה]]) הם גלאים פירואלקטריים, בגלל עלותם הנמוכה. גלאים אלה אינם מקוררים. הם אינם רגישים לרמת הקרינה המוחלטת אלא מגלים רק '''שינויים''' ברמת הקרינה. כל שינוי כזה נקלט בגלאי וגורם להפעלתו. התחום הספקטרלי של גלאים כאלה בדרך כלל מוגבל לאינפרא אדום קרוב (מאחר שמשתמשים בעדשות מחומרים זולים, משיקולים כלכליים) ולכן רגישותם נמוכה.
 
ב-[[שנות ה-90]] הצליחו מספר חברות לפתח מערכים של גלאי אינפרא אדום, ושילבו אותם במצלמות לתחום זה, בדומה ל[[מצלמה דיגיטלית]].
11

עריכות