ויקיפדיה

יונה סאלק – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שכתוב והרחבה חלק ג' ואחרון- המחקר על הפוליו.
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: פרויקט, ארצות הברית, \1 ב\2\3 \4\5, \1ניסיו\2\3
שורה 17:
עד שנת [[1955]] בה הציג סאלק את 'תרכיב סאלק', מחלת הפוליו נחשבה לאחת מבעיות בריאות הציבור המאיימות ביותר בעולם. מגיפות פוליו פרצו בארצות הברית פעמים רבות בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. מתוך קרוב ל-58,000 מקרים שדווחו באותה שנה, 3,145 בני אדם נהרגו, ו-21,269 נותרו עם שיתוק ברמות שונות, רובם ילדים. כתוצאה מכך, מדענים רבים ניסו למצוא דרך למנוע או לרפא את המחלה. בשנת [[1938]], הנשיא [[פרנקלין רוזוולט]], שאובחן כנכה בשל פוליו (אם כי מחקר מאוחר קבע שהאבחנה הייתה שגויה{{הערה|1=Goldman, AS ''et al'', [http://www.rsmpress.co.uk/jmb_2003_v11_p232-240.pdf ''What was the cause of Franklin Delano Roosevelt's paralytic illness?'']. J Med Biogr. 11: 232–240 (2003)}}), ייסד את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שמימנה פיתוח חיסון כנגד המחלה{{הערה|1={{מימין לשמאל|פירוט תרומתו של רוזוולט למלחמה בפוליו (שיתוק ילדים) מופיע בסרט התיעודי "A Paralyzing Fear: The Story of Polio in America" מ-1998 [http://www.imdb.com/title/tt0145302].}}}}.
[[קובץ:Ben Gurion - Jonas Salk - Jerusalem 1959.jpg|ממוזער|250px|שמאל|סאלק עם [[דוד בן-גוריון]] ב[[ירושלים]], 1959]]
בשנת [[1947]], סאלק קיבל מינוי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג. בשנת [[1948]], הוא לקח על עצמו את ניהול הפרוייקטהפרויקט לקביעת הסוגים השונים של נגיפי הפוליו. סאלק תכנן להרחיב את מטרת הפרויקט על מנת ליצור חיסון לפוליו, והתמסר לנושא זה בשבע השנים הבאות. ניסויי השדה בעזרתם בדקו את החיסון עירבו מאות אלפי עובדים וכמעט שני מיליון תלמידים השתתפו בניסוי. ב12 ב[[אפריל]] [[1955]] הודיעו על הצלחת הניסוי, והיום הפך למעין חג לאומי. ברחבי העולם החלו מיד לבצע חיסוני פוליו המשתמשים בתרכיב סאלק.
 
סאלק ערך קמפיין עבור הפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של "מחויבות מוסרית". תשומת הלב שלו מוקדה אך ורק בפיתוח חיסון בטוח ויעיל במהירות האפשרית, ללא כל נסיוןניסיון ליצירת רווח אישי. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב: "אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?" בשנת [[1960]], ייסד את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בקליפורניה. הוא המשיך לבצע מחקר ולפרסם ספרים, וניצל את שנותיו האחרונות בחקר חיסון כנגד איידס.
 
==חייו==
יונה אדוארד סאלק נולד ב[[ניו יורק]] ב-28 באוקטובר, [[1914]]. הוריו, דניאל ודורה סאלק, היו מהגרים יהודים מ[[פולין]]. היו לו שני אחים צעירים, הרמן ולי. כשהיה סאלק בן 13, החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. לכשסיים את התיכון בגיל 15, למד סאלק ב{{ה|סיטי קולג' של ניו יורק}}, ובשנת [[1934]] קיבל את התואר שלו ב[[כימיה]]. כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו פנה ללמוד רפואה. בקולג' פגש את אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאלפין, לה נישא ב-[[9 ביוני]] [[1939]]. לזוג נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן. ב-[[1968]] השניים התגרשו, וב-[[1970]] סאלק נשא לאישה את פרנסואז גילו (Françoise Gilot) שבעברה הייתה [[פילגש]]ו של [[פיקאסו]].
 
לאחר סיום הלימודים בקולג', סאלק נרשם ללימודי רפואה ב[[אוניברסיטת ניו יורק]]. במהלך שנות לימודיו שם הוא עבד כטכנאי מעבדה, ובחופשות הקיץ עבד כמדריך במחנה. במהלך שהותו באוניברסיטה, החליט סאלק שהוא אינו רוצה לעסוק ברפואה, אלא להתעמק במחקר. הוא החל ללמוד [[ביוכימיה]] ו[[בקטרולוגיה]]. לדבריו, הוא רצה לעזור לאנושות בכלל, ולא רק למטופלים מזדמנים.
שורה 37:
[[קובץ:Salk Ike 55.jpg|שמאל|ממוזער|סאלק מקבל מדליית זהב מהנשיא [[אייזנהאואר]]]]
==מחקר הפוליו==
מחלת ה[[פוליו]] בלבלה חוקרים רבים במשך שנים רבות. לקח זמן רב לגלות כיצד הנגיף חודר לגוף והיכן הוא מתמקם. בתחילת [[המאה העשרים]], התפרצו ב[[ארה"בארצות הברית]] מגיפות פוליו, וילדים רבים נלקחו להסגר מחשש שהם מדבקים. קרובי משפחתם של אותם ילדים לא הורשו ללכת ללוויות שלהם במקרה ומתו בבית החולים. המחלה הלכה והתפשטה, ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה.
 
בשנת [[1948]] פנה הארי וויבר, מנהל מחקר בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, ליונה סאלק, וביקש ממנו להצטרף למאבק נגד פוליו ולהוביל מחקר שיאשר את מספר סוגי הפוליו הקיימים. באותו הזמן היו שלושה סוגים של פוליו ידועים למדע, והקרן רצתה לקבוע את המספר המדויק. למרות שהמחקר היה צפוי להיות משעמם וטרחני, הוצעה לסאלק מעבד הגדולה יורת מזאת שהייתה ברשותו, יחד עם הבטחה שכל המתקנים יישארו אצלו לאחר סיום המחקר. סאלק ענה להצעה בחיוב.
 
הפחד הציבורי מפוליו סייע לקרן הלאומית לשיתוק ילדים להשיג תרומת נרחבות לצורך מחקרי חיסון, אך המחקרים הובילו למבוי סתום. הניסויים היו מסוכנים וחסרי תועלת מעשית. סאלק הצליח לפתח חיסון מנגיף פוליו מוחלש, ולאחר שניסה אותו בהצלחה על חיות מעבדה, החליט לבצע ניסויים בבני אדם. על מנת לזכות באמון הציבור, הכריז סאלק כי אשתו ושלושת בניו היו מבין המתנדבים הראשונים לניסוי, וכי הוא אישית יהיה אחראי על כל תוצאה של הניסוי. במהלך השנים [[1952]] עד [[1955]] בדק סאלק את החיסון על כמיליון ילדים. כל משתתפי הניסוי פיתחו נוגדנים כנגד פוליו, ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים. החיסון הוכרז כבטוח לשימוש ב-12 באפריל, 1955.
 
החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארה"בארצות הברית פרצו חגיגות ספונטניות. כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואנויברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט [[ראינוע]] על חייו של סאלק. סאלק עמו סלד מהפרסום הרב לו זכה, וניסה לשמור על פרטיותו.
 
סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל, והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארה"בארצות הברית ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון [[ניגריה]] ו[[הודו]].
 
==ראו גם==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יונה_סאלק"