טים נחום גידל – הבדלי גרסאות

מ
בוט החלפות: שנייה\1, ארצות הברית, על ידי, שווייץ
מ (בוט החלפות: שנייה\1, ארצות הברית, על ידי, שווייץ)
נפל בחלקו של טים גידל להיות חלק מקבוצה קטנה של אמני צילום שהפכו חלוציים וחדשנים, ויצירתם – פוטו ג'ורנליזם –שינתה את פני הצילום העיתונאי וכיוונה התפתחות זו. במהלך הקריירה של טים גידל, המשתרעת על פני רוב המאה ה-20, תיעדה מצלמתו אירועים מרכזיים וצילומיו נעשו לתעודות חברתיות והיסטוריות חשובות.
 
טים גידל נולד במינכן גרמניה למשפחה יהודית דתית-ליברלית, אשר נטעה בו תחושה חזקה של זהות יהודית וציונית. הוא למד באוניברסיטאות של מינכן וברלין היסטוריה, תולדות האמנות, כלכלה ומשפט בינלאומי. אלה עיצבו את אישיותו כאדם רחב אופקים בקי בתרבות ובעל מחשבה מעמיקה והשקפת עולם מגובשת, המתבטאת בצילומיו. בשנת 1935 כתב גידל דוקטורט חלוצי ומקדים לזמנו על "הדיווח בתמונות והעיתונות" ומאז התמסר למחקר אקדמי בשוויץבשווייץ, באנגליה, בארה"בבארצות הברית ובישראל אליה הגיע לראשונה בתחילת שנות ה – 30. הוא היה מבין הראשונים שהרצה וכתב על תקשורת חזותית וספרו
1933- 1910 Evolution and Origin Photojournalism: Modern נחשב לרב השפעה.
 
הכשרון והאינטואיציה של טים גידל שמו במרכז יצירתו האמנותית את האדם. הוא הצליח לחשוף את אישיותו הסמויה של האדם המשמש נושא, לחפש ולגלות את הגונים ובני-הגונים של תכונותיו. במיוחד בצילומיו של מפגשים מקריים עם אלמונים.
גידל, באמצעות פתיחותו הרגשית והמחשבתית, מעורר את התעניינותו של המתבונן בצילום שלא על- ידי ביום סצנות ועיבודן, אלא באמצעות תפיסת הבעות ומחוות שהן אינטימיות וגלויות כאחד. או במילותיו הוא: "צילומי, כך אני נוטה לחשוב, הם וריאציות על הטרגי-קומדיה הנצחית של חיי אדם". הוא מעדיף לראות בצילום מכשיר של החצנה, של האדם (האובייקט) המסתכל מבעד לעדשה החוצה. בסכמו את פילוסופיית הצילום שלו אומר גידל: "רוב הצלמים בזמננו מנסים להביע את האני הפנימי שלהם בעזרת עדשת המצלמה, ואילו אני משאיר לאובייקט את האפשרות להביע את עצמו בסיוע המצלמה שלי".
 
גידל אהב חיי נדודים וביקר בכל יבשות העולם. אהבתו זו והתעניינותו ההומניסטית בתרבויות ובחברות הובילה, בשיתוף רעייתו סוניה גידל, ליצירת סדרה מצליחה של ספרי ילדים שכל אחד התמקד בארץ אחרת ונקרא הכפר שלי ב... (My Village in) הודו, תאילנד, יוון, גאנה, טנזניה, צרפת, אוסטריה וישראל.
גידל הקדיש גם תשומת לב ומחשבה עמוקה למאורעות החברתיים והמדיניים, למאבקים ולתמורות החברתיות של זמנו. הוא צילם הפגנות, אספות, מהומות ועימותים ביניהם הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל ואסיפת הקונגרס הכלל-הודי בראשות גנדי. גידל, אוטודידקט ודעתן, העדיף לתת לתמונות לדבר בעד עצמן וסירב להפכן לכלי שרת בידי מדינאים או למלא שליחותם. הוא השאיר את הצילום לחוויתו האישית של הצופה והמתבונן. לימודי ההיסטוריה תרמו להעמקת מודעותו והבנתו למצבים המצולמים. מבטו כהיסטוריון ניכר היטב גם בשורה ארוכה של ספרים שכתב, ספרי הגות ומחקר בצילום וספרים על ארץ ישראל.
 
במלחמת העולם השניההשנייה היה טים גידל חייל בבריגדיה וצלם עיתונות ראשי של הארמייה הבריטית השמינית. צילומיו פורסמו בכתב העת הצבאי Parade. הוא סיקר בכתבות מצולמות Reportage)) את הצבא בצפון אפריקה ובבורמה ואף נפצע בסאמוס יוון. לאחר תום המלחמה צילומיו וכתבותיו הופיעו בעיתונים רבים ביניהם Picture post , וכן Lifeלהם היה יועץ מערכת.
 
טים גידל התגורר לאורך השנים בארץ ישראל לסרוגין וכאשר נישא לפיאה (רעייתו השנייה) ב-1970 חזר והשתקע סופית בישראל. החל מתערוכתו הראשונה בגלריית סטימצקי בירושלים ב-1936, הציג גידל בתערוכות רבות בישראל ובעולם, ביניהן שתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל. צילומיו נכללים באוספים ציבוריים רבים והוא זכה במספר פרסים חשובים כאמן יוצר, כמחנך וכהיסטוריון של צילום.