פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 411 בתים, לפני שנתיים
←‏ביבליוגרפיה: לא משמשים עוד
==השלכות==
הדיווחים על ההרס והחורבן הותירו את האסיפה הלאומית בפריז ללא שום אמצעי לכפות את מרותה על המתרחש. הצבא היה בתהליך של התפרקות והתערערות משמעתית ותפקודית, והצירים ממילא לא רצו להפעילו שכן הדבר היה מציב אותם לצד המשטר הישן ונגד העם. המשמר הלאומי החדש בפיקוד [[לה פאייט]] רק החל להתארגן. מזה שבועות שהמהפכנים המושבעים באסיפה, בעיקר חברי [[המועדון היעקוביני]] החדש, שאפו לנסח את [[הצהרת זכויות האדם והאזרח]] שהייתה סוללת את הדרך לחקיקת חוקה לצרפת ולשוויון בפני החוק. מנגנון זכויות-היתר המסועף שעליו נשענו החברה והמנהל בממלכה, שגונה כבר רבות על ידי הוגי הנאורות שדרכם עמדה לנגד עיני היעקובינים, הקשה על כך מאוד. כל שדרה מעמדית, קבוצה קבוצה וזכויותיה המיוחדות, התנגדה לשוויון שהיה מבטל את יתרונותיה. הידיעות על כך שרכושם של האצילים באזורי הספר היה מופקר למשיסה, ללא שום אמצעי להגן עליו, נראתה כאמתלה מצוינת למנהיגי היעקובינים. "הפחד הגדול" לא היה הגורם שדחף אותם לעמדתם נגד ה"פאודליזם" והפריבילגיות אלא אמצעי בו התכוונו להשתמש כדי להביא את האסיפה לצדם: בולה ופאריזו, שני צירים בולטים שעמדו מאחורי המהלך, כלל לא הזכירו את המהומות ביומניהם כשכתבו על יוזמתם. ב[[ליל ה-4 באוגוסט 1789]] ניצלו את המצב כדי להעביר חוקים שביטלו את עקרון זכויות-היתר לפי מעמד וביטלו את רוב מערכת ההתחייבויות באזורי הכפר, תמורת פיצוי נדיב. האיכרים היו משוכנעים בתחילה שהסניוריאליזם בוטל כליל וללא פיצויים והמהומות נפסקו בסוף השבוע הראשון של אוגוסט.{{הערה|סאת'רלנד, עמ' 67-69.}} כשהתחוור שהתחייבויות רבות נותרו על כנן, שבה האלימות לאזורי הכפר וגל חדש של משיסת אחוזות החל באביב וקיץ 1790. רק ב-1793, בשיא המשבר של [[שלטון הטרור]], גייסה [[הוועידה הלאומית]] הנואשת את האיכרים לצדה על ידי הוראה לשרוף את כל ספרי האחוזות שפירטו את התחייבויותיהם וחיסול גמור של השיטה הסניוריאלית.
 
==ביבליוגרפיה==
*גראב, ולטר. המהפיכה הצרפתית. תל-אביב: משרד הביטחון-הוצאה לאור, 1982.
*דויל, ויליאם. המהפכה הצרפתית: מבוא. מאנגלית: תמי אילון-אורטל. תל-אביב: רסלינג, 2006.
*ניקול, פאול. המהפכה הצרפתית. מאנגלית: דן צלקה. תל-אביב: מ. מזרחי, 1963.
 
==הערות שוליים==