גזרה (דקדוק) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏גזרות נחות: הוספת דוגמה - אמר יאמר
שורה 16:
===גזרות נחות===
"גזרות נחות" הן גזרות שבחלק מההטיות אחת מאותיות השורש "נחה" (כלומר כותבים אותה אבל לא הוגים אותה).
*'''פ"א''' - שורשים שבהם פ' הפועל היא העיצור [[א]]. כוללת פעלים בבניין קל כגון "אכל", "אמר"' "אבה". פעלים אלה מתאפיינים בצורת עתיד מיוחדת: יֹאכַל, יֹאמַר, יֹאבֶה, שבה ה-א' אינה נשמעת והתנועה שלפניה משתנה לחולם. הגזרה חלה רק בחלק מהפעלים ובאחרים אינה חלה: יֶאֱהַב. הערבית אינה סובלת שתי [[המזה|המזות]] רצופות, שהשנייה מנוקד בשווא, ולכן במקרים כאלה ההמזה תהפוך ל[[אם קריאה]] מתאימה או שתושמט כליל.
*'''פ"ו, פ"י''' - שורשים שבהם פה"פ היא ו' או י'. מתייחסים אליהם כגזרה אחת, גם בגלל תהליכי [[היקש (בלשנות)|היקש]] בין הגזרות, וגם משום שבעברית מקראית חל מעתק מהעיצור [[ו]] לעיצור [[י]] בראשי המילים, ולכן גם בשורשי פ"ו נראה כאילו פה"פ היא י' (השווה "ילד" בעברית לעומת ولد ולד בערבית). שורשים אלה היו ככל הנראה דו-עיצוריים, וה-ו' נוספה להם לרוב כעיצור אפנתטי, עד שהפכה לחלק מן השורש (epenthesis - עיצור או תנועה שנוספים למילה כדי לשמור על תבנית או משקל, למשל ה-נ' בשם-התואר "ידני"). הגזרה מתאפיינת בכיווצי דו-תנועות (דיפתונגים) כאשר ל-ו' או לי' קודמת תנועה, למשל *הַוְלִיד > הוֹלִיד או *הַיְשִׁיר > הֵישִׁיר.
*'''ע"ו, ע"י''' - שורשים שבהם עה"פ היא ו' או י'. מכונים גם "שורשים חלולים". גם שורשים אלה היו, ככל הנראה, במקורם דו-עיצוריים. גזרה זו דומה מאוד לגזרת ע"ע (ראו להלן).