חזנות – הבדלי גרסאות

 

תפקידו של שליח הציבור מוזכר כבר ב[[תלמוד]] ואחר כך בספר ה[[שולחן ערוך]] ובמקורות יהודיים אחרים של ימי הביניים. הוא נבחר מתוקף ידיעותיו את התפילות שלא ידעו כל המתפללים, ובהיותו ירא שמים ועניו קיבל את הסמכות להוציאם ידי חובה.

הכשרון וההצלחה יצרו את הביקוש של בתי כנסת לחזנים מוכשרים, שהעלו את החזנות לדרגת אמנות אשר שכרה בצידה. החזן הוצב על בימה מוגבהת במרכז [[בית הכנסת]] או לפני "התיבה" בחזית, מול ארון הקודש, והיה לאחד מנושאי התפקיד החשובים בקהילה ומחוץ לה.

 

ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] התמסדה החזנות האשכנזית באירופה, בעיקר הודות לפועלו של החזן [[שלמה זולצר]], אשר קיבע את המוטיבים המסורתיים לנוסח התפילה והוסיף לחנים שניכרה בהם השפעות מודרניות מהיוצרים הקלאסיים של התקופה – [[פרנץ שוברט]], [[מקס ברוך]], ואחרים. המודרניזציה השפיעה גם על המעטפת החיצונית: החזן הולבש בבגדים מיוחדים, ובתי כנסת רבים העמידו לצידו מקהלה ששרה בסגנון שנשמע כנסייתי.

 

 

היכולת להעלות את היצירות על גבי תקליטים תרמה להפצת הז'אנר המוזיקלי לפינות רחוקות בעולם, ובמיוחד ב[[ארצות הברית]]. הריכוז היהודי הגדול שהתבסס באמריקה, משך אליו את גדולי החזנים אשר מצאו שם בית חם ומקום טוב ולהתפרסם. אחדים אף מצאו לנכון לתרום את כישוריהם אל מחוץ לבתי הכנסת, ובעיקר לאולמות ה[[אופרה]] ולבמות הבידור של [[ברודוויי (תיאטרון)|ברודוויי]].