פתיחת התפריט הראשי

שינויים

ממשלת בריטניה החדשה נקטה בעמדה פציפיסטית מאד. בהנהגת מזכיר המדינה הנרי סנט ג'ון, פתחו בדו-שיח חשאי עם שר החוץ הצרפתי המרקי דה טורסי, בהיעדר גורמים אוסטריים או הולנדיים. בעוד התפתחות חיובית עבור צרפת, הכוחות הבריטים תחת דוכס אורמונד סירבו להיכנס לקרב. לכן, ב-[[1712]], כוחות צרפת הצליחו לכבוש בחזרה את רוב השטח שהפסידו קודם לכן.
 
המשא ומתן נשא פרי ב-1713, כשנחתם הסכם אוטרכט, שבעקבותיו בריטניה והולנד הפסיקו את הלחימה נגד צרפת. [[ברצלונה]], שתמכה בתביעת הארכידוכס קרל לכס מלך צרפת ובבעלות הברית מאז [[1705]], נכנעה סופית לצבא בית בורבון ב-[[11 בספטמבר]] [[1714]] לאחר שהוטל על העיר הקטלנית מצור ארוך וקשה, מה שסיים את שהיית בעלות הברית בספרד (כיום ידוע יום זה כיום העצמאות הקטלני. למעשה - אובדן העצמאות). הלחימה בין צרפת ואוסטריה המשיכה עד 1714 כשאושרו חוזי רסטאטרשטאט ובאדן, מה שציין את סוף מלחמת הירושה הספרדית. ספרד מצדה לא מיהרה לאשר את חוזי השלום, ומלחמתה נגד אוסטריה לא הסתיימה רשמית עד [[1720]].
[[קובץ:Allegory of the Peace of 1714.jpg|שמאל|ממוזער|450px|האלגוריה של שלום 1714 - ככה החשיבו את חוזה אוטרכט]]