איגור רודיונוב – הבדלי גרסאות

רודיונוב שירת כקצין ב{{ה|צבא האדום}} ב[[צ'כוסלובקיה]], [[גרמניה]] ובמזרח הרחוק הרוסי בגדוד הרובאים הממוכן, שירת בחטיבת הרובאים מספר 24 במחוז הצבאי הקרפטי בשנים 1970-1973 ובנוסף פיקד על חטיבת הרובאים ה-17 ועל הארמיה החמישית במחוז המזרח הרחוק בשנים 1983-1985. נטל חלק ב[[מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|לחימה באפגניסטן]] כשפיקד על הארמיה ה-40 בשנים 1986-1988 ומונה לפקד על המחוז הצבאי של טרנס-קווקז. רודיונוב היה מהאחראיים לדיכוי ההפגנות שפרצו באפריל 1989 ב[[טביליסי]], שבמהלכן נהרגו 19 איש ומאות אחרים נפצעו.<ref>Beissinger, Mark R. Nationalist Mobilization and the Collapse of the Soviet State. Edited by Margaret Levi, Cambridge Studies in Comparative Politics. Cambridge: Cambridge University Press, 2002, p. 351.</ref> זמן קצר לאחר מכן הוא פוטר מתפקידו והועבר לאקדמיה של המטה הכללי<ref>Taylor, Brain. Politics and the Russian Army: Civil-Military Relations, 1689-2000. Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2003, p. 38.</ref><ref>Zhilin, Alexander. “General Turn His Back on Past.” Moscow News, 25 July 1996, p. 29.</ref><ref>Kramer, “The Collapse of East European Communism and the Repercussions within the Soviet Union (Part 2),” p. 30; Sobchak, A. “Findings of the Commission of the USSR Congress of People’s Deputies to Investigate the Events Which Occurred in the City of Tbilisi 9 April 1989.” Moscow: USSR Congress of People’s Deputies.</ref><ref>Sobchak, A. “Findings of the Commission of the USSR Congress of People’s Deputies to Investigate the Events Which Occurred in the City of Tbilisi 9 April 1989. Moscow: USSR Congress of People’s Deputies.”</ref>.

ב-1996, לאחר ש[[בוריס ילצין]], [[נשיא רוסיה]], פיטר את פאבל גראצ'ב מתפקיד [[משרד ההגנה של רוסיה|שר ההגנה]], מונה רודיונוב להחליפו. בזמן כהונתו בתפקיד, הוא ניסה לערוך רפורמות צבאיות והסתמך על ההשקפה לפיה צבא רוסיה מיועד להמשיך את מורשת הצבא של ברית המועצות<ref>Arbatov, Alexei G. Arbatov, Military Reform in Russia: Dilemmas, Obstacles, and Prospects, International Security, Vol. 22, No.4, Spring 1998, p. 113.</ref>. בסופו של דבר פוטר רודיונוב מתפקיד שר ההגנה לאחר שכשל להוביל רפורמות של ממש בעידן של משבר כלכלי<ref>Trud, 11 February 1997, in Dov Lynch, Manoeuvring with the Military, The World Today, November 1997, p. 276.</ref>. הסיבות לפיטוריו כללו בין היתר את סירובו לאפשר פיקוח אזרחי על הצבא<ref>Dov Lynch, Russian Peacekeeping Strategies towards the CIS, 1999, p. 10.</ref> כמו גם התעקשותו להגדיל את התקציב הצבאי חרף הידלדלות הקופה הציבורית<ref>Stuart Goldman, Russian Conventional Armed Forces, [[Congressional Research Service]] Report 97-820F, 1997, pp. 40–41.</ref>.