ציונות סינתטית – הבדלי גרסאות

'''הציונות הסינתטית''' היא זרם ב[[ציונות]], שהתגבש בעקבות ביטול [[תכנית אוגנדה]] והתגברות חילוקי הדעות בן תומכי [[הציונות המעשית]] לבין תומכי ה[[הציונות המדינית]]. הגישה החדשה לציונות ביקשה לאחד את הפעולה המדינית עם עבודה מעשית ב[[ארץ ישראל]]. בייסוד הזרם מונח הרעיון שאין להפריד בין הפעילות המעשית לפעילות המדינית. יש ליצור עובדות בשטח, להגשים את עקרונות הציונות המעשית לעלות לא"י וליישבה ולעבדה. עם זאת יש להמשיך בפעילות הדיפלומטית. שתי הפעולות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. העובדות הנוצרות בא"י יגדילו את הסיכוי להשגת הישגים דיפלומטיים ואילו ההישגים הדיפלומטיים יקלו על פיתוח פעולות התיישבות.

המושג '''ציונות סינתטית''' קיבל ביטוי לראשונה בוועידה השלישית של ציוני רוסיה ב – ב–[[1906]]. מטרתה של הוועידה הייתה להתוות דרכים חדשות לתנועה הציונית בהתאם לנסיבות הזמן - בפעילותה בא"י ובגולה. בוועידה דובר על כך שתורת הצ'רטר שבה דגל [[בנימין זאב הרצל|הרצל]], שהתוותה את השגת המטרה הסופית של הציונות ע"י מבצע דיפלומטי בלבד – אינה עולה בקנה אחד עם הרצוי והדגישו את חשיבותו המכרעת של תכנון ההתיישבותה[[התיישבות]] בא"י שמטרתה היא להכשיר את הקרקע לקליטת עלייה המונית. בויכוחים בועידה הדגישו שאין הם רוצים לשנות את תוכנית בזל מיסודה, אך בהסכמת המעצמות הם רואים לא את התחלת הדרך אלה את סופה.

בהחלטותיה קבעה הוועידה שפיתוח מלא של עמדות התנועה הציונית בא"י וכן הכשרה שיטתית של הארץ (עלייה, רכישת קרקעות וכדומה) מהווים בהתאם לסעיף א' של [[תכנית באזל]] יסוד בתפיסה הציונות המדינית ושצפייה באפס מעשה בשטח זה עלולה להשפיע לרעה על יציבותה ויעילותה של התנועה הציונית ושללאואשר ללא השגת תוצאות ממשיות יהיה המאבק הדיפלומטי לחינם. ב[[קונגרס הציוני]] השמיני - 1907השמיע1907 השמיע [[חיים ויצמן]] את התביעה להעביר את מרכז הכובד של פעולת [[ההסתדרות הציונית]] לא"י.

כתוצאה מהחלטות אילו הוקם ב – ב–[[1908]] המשרד הציוני הארצישראלי שתפקידו היה לפתח את ההתיישבות בארץ ישראל ע"י רכישת קרקעות ויישובן.

ותמכו דווקא בהדגשת פעילות [[חינוך]] ותרבותו[[תרבות]], שילוב ערכי התיישבות עם ערכי תרבות ובעד חיזוק הדמוקרטיהה[[דמוקרטיה]] בתנועה ופנייה של המפלגה להמונים.