לסוטו – הבדלי גרסאות

לסוטו מוקפת גאוגרפית על ידי דרום אפריקה, ו[[כלכלה|כלכלתה]] משולבת איתה. כלכלת לסוטו מבוססת בעיקר על חקלאות, גידול בעלי חיים, תעשייה, מכרות ותלויה באופן ניכר בהעברת כספים של עובדים מלסוטו במכרות בדרום אפריקה וקבלת כספים מאיחוד המכס הדרום אפריקאי (SACU). רוב משקי הבית בלסוטו עוסקים בחקלאות לקיום. כשני שלישים מההכנסה של משקי הבית בלסטובלסוטו מגיעים מחקלאות וגידול בעלי חיים (עיזים בעלי צמר [[מוהיר]] - (Moheir), כבשים ובקר) לקיום. המועסקים השכירים בסקטורים השונים הם: נשים עובדות במפעלי טקסטיל (כ- 40,000), גברים המועסקים במכרות בדרום אפריקה (כ- 40,000), עובדי מדינה המועסקים בממשלת לסוטו (כ- 40,000) והיתרה שכירים בחקלאות, תעשייה, בנייה, מכרות יהלומים ושירותים (כ-80,000){{הערה|1=[http://smartlessons.ifc.org/smartlessons/lesson.html?id=1342 הנס הכלכלי במדינת לסוטו, באתר הבנק העולמי]}}. המדינה נמצאת בתחתית רשימת המדינות (158 מתוך 187) לפי [[מדד הפיתוח האנושי]] (HDI). צפי משך החיים בלידה הוא 48.2 שנה ו- 44 אחוז מהאוכלוסייה חי מהכנסה של 1.25 דולר ליום. אולם, למרות זאת שיעור יודעי קרוא וכתוב באוכלוסייה מגיע ל-82 אחוז.

לסוטו ניצלה את ההזדמנות שנפתחה למדינות מתפתחות לייצא טקסטיל משוחרר ממכס למדינות מפותחות כתוצאה מהסכמים בינלאומיים. ההסכם החשוב ביותר המשפיע על היצוא מלסוטו הוא חוק "ההזדמנות והצמיחה לאפריקה" (AGOA) האמריקני. בעזרת השקעות חוץ של משקיעים ממוצא סיני מ[[טאיווןטאיוואן]] הוקמו בלסוטו מפעלים רבים לטקסטיל באזורי תעשייה מיוחדים. המוצרים העיקריים הם חולצות ומכנסי ג'ינס. המפעלים מייצאים כ- 400 מיליון דולר בשנה בעיקר לארצות הברית ומעסיקים כ- 40,000 עובדים (בעיקר נשים). לסוטו נחשבת ליצואנית הטקסטיל הגדולה ביותר באפריקה. איגוד המפעלים מפעיל תוכנית מיוחדת למלחמה ב[[איידס]] בסיוע קרן "[[ביל גייטס]]" על ידי הספקת הדרכה ותרופות (כ- 40% מהפועלות נמצאו כנשאיות הנגיף). לסוטו מקבלת סיוע כלכלי ניכר ממקורות רבים, בהם [[ארצות הברית]], [[האיחוד האירופי]] ומוסדות פיננסיים בינלאומיים.