קונסול דיפלומטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הקונסוליות הראשונות בארץ ישראל
←‏קונסולים בארץ ישראל: הקונסוליה האמריקאית
שורה 16:
כבר בשנת [[1829]] נשלח על ידי ממשלת [[האימפריה האוסטרית]] ל[[חיפה]] שליח מיוחד בשם אנטון פון פרוקש. תפקידו של פון פרוקש היה להשגיח על זכויותיהם של [[יהודים]] ו[[נוצרים]] נתיני האימפריה האוסטרית שקופחו בימיו של [[מושל]] הארץ [[עבדאללה פאשה]].
 
עם זאת קונסולים דיפלומטים מקצועיים מהסוג המוכר כיום הגיעו לארץ ישראל רק עם הקמתן של [[קונסוליה|קונסוליות]] בארץ. הראשונה למנות קונסול מקצועי הייתה [[בריטניה]] שמינתה קונסול בירושלים (ו. יאנג) בשנת [[1838]], בימי השלטון המצרי בארץ ישראל. ב-1843 הופיעו קונסוליות של [[צרפת]], [[פרוסיה]] ו[[סרדיניה]]. ב-1849 פעולתה של הסרדינית הופסקה ובאותה שנה החלה הקונסוליה האוסטרית את פעולתה (הקונסול הראשון היה פיצאמאנו מ[[ונציה]]). ב-1854 נוסדה קונסוליה ספרדית.{{הערה|[[ג'יימס פין]], '''עתות סופה''', עמ' 52.}} בתוך עשרים שנה מאז באו לירושלים קונסולים דיפלומטים מקצועיים כמעט מכל [[מדינה|מדינות]] [[אירופה]] באותה העת. לעתים היה הקונסול בירושלים כפוף לקונסוליה הכללית של ארצו ב[[ביירות]]. כך היה המצב עם הקונסולים ה[[ארצות הברית|אמריקאים]] הראשונים. הקונסולים של מדינות אירופה וארצות הברית היו פעילים מאוד בחיים הציבוריים בארץ ישראל ב[[המאה התשע עשרה|מאה התשע עשרה]] וראשית [[המאה העשרים]].
בשנת 1831 לסוכן קונסולרי אמריקאי ביפו ובירושלים, נתין צרפתי, היהודי דוד דארמון, אולם כעבור 3 שנים הוא הודח. ב-1844 מונה וארדר קרסון לקונסול בירושלים, אולם כעבור זמן קצר המינוי בוטל והוא התגייר. בשנת 1856 נפתחה מחדש הקונסוליה האמריקאית בירושלים, עם מינויו לקונסול של וארן גורהאם.{{הערה|[[ויליאם פראנסיס לינטש]], '''מסע מחקר אל הירדן וים המלח''', ההדיר [[רחבעם זאבי]], תרגם שלמה גונן, [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], תשמ"ד 1984; עמ' 206, הערה יג.}}
הקונסולים של מדינות אירופה וארצות הברית היו פעילים מאוד בחיים הציבוריים בארץ ישראל ב[[המאה התשע עשרה|מאה התשע עשרה]] וראשית [[המאה העשרים]].
 
לצד הקונסולים תפקדו '''סגני קונסולים''' מקצועיים בערי הארץ מחוץ לירושלים (וזאת להבדיל מנוצרים ויהודים מקומיים שמילאו תפקידים אלו). כך למשל מינתה בריטניה סגן קונסול בעיר חיפה כבר בסוף שנות החמישים של המאה התשע עשרה. אחד מהם בשם תומאס ב. סנדוויט (Thomas B. Sandwith) אף העלה את זכרונותיו מתקופה זאת על הכתב.