פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 15 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הסרת קישורים עודפים
| תמונת מפה=
}}
'''רודזיה''' (ב[[אנגלית]]: '''Rhodesia''') אשר החל משנת [[1970]] הייתה ידועה כ'''רפובליקה של רודזיה''' (ב[[אנגלית]]באנגלית: '''Republic of Rhodesia''') הייתה [[מדינה]] [[עצמאות|עצמאית]] קצרת ימים שהתקיימה במהלך המחצית השנייה של [[המאה ה-20]] בשטחי [[זימבבואה]] של ימינו.
 
==רקע==
רודזיה הדרומית מהווה מקרה ייחודי בדבר ימיהם של [[האימפריה הבריטית]] ו[[חבר העמים הבריטי]]. בניגוד לרוב [[מושבות]]יה של בריטניה, ובדומה ל[[אוסטרליה]] או ל[[איחוד דרום אפריקה|דרום אפריקה]], ידעה רודזיה הדרומית בשנות קיומה ובטרם הקמתה התיישבות לבנה ניכרת. למרות זאת, בניגוד למשל לדרום אפריקה, היא מעולם לא הוגדרה כ[[דומיניון]]. על אף זאת, הלכה למעשה נהנו תושביה הלבנים ממידה רבה של סמכויות [[ריבונות|ריבוניות]].
[[קובץ:Salisbury in 1930.jpg|300px|ימין|ממוזער|סולסברי, בירת רודזיה בשנות ה-30]]
עד לשנת [[1923]], [[רודזיה תחת שלטון חברת דרום אפריקה הבריטית|נשלטה רודזיה]] על ידי [[חברת דרום אפריקה הבריטית]]. תחת כשלושים שנות שלטון החברה, ידעה הארץ פיתוח קולוניאלי והתיישבות לבנה ניכרת. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], שאפה ממשלת בריטניה לסיים את שלטון החברה על רודזיה. לפיכך, הציעה הממשלה לתושביה הלבנים של רודזיה הדרומית בשנת [[1922]] להצטרף ל[[איחוד דרום אפריקה]] כפרובינציה. עם זאת, הם דחו את ההצעה ב[[משאל עם]] שערכו ברוב של כ-60%, והעדיפו הקמת ישות מדינית עצמאית על פני מיזוג מדיני עם דרום אפריקה.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)|Wood, J R T (June 2005). ''So Far and No Further! Rhodesia's Bid For Independence During the Retreat From Empire 1959–1965''. Victoria, British Columbia: Trafford Publishing. {{ISBN|978-1-4120-4952-8}}.}} לפיכך, ב-[[12 בספטמבר]] [[1923]] הקימה הממשלה בלונדון את מושבת [[רודזיה הדרומית]], ובכך זכו לראשונה הלבנים תושבי רודזיה בממשל עצמי ממשי. תחת המושבה, קיימו הלבנים בה מערכת תוססת של [[דמוקרטיה]] לרבות מערכות [[בחירות]], והקימו צבא מוקמי אשר יהפוך לימים ל[[כוחות הביטחון של רודזיה|צבאם הלאומי]].{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)|Berlyn, Phillippa (April 1978). ''The Quiet Man: A Biography of the Hon. Ian Douglas Smith''. Salisbury: M O Collins. OCLC 4282978. also includes (on pp. 240–256) Rowland, J Reid. "Constitutional History of Rhodesia: An outline".}} הם התגוררו בעשרות יישובים אשר כללו לצד משקים חלקיים גם כמה ערים ועיירות.
 
להלכה, ובהתאם לחוקת 1923, היו רשויות השלטון במושבה פתוחים לכלל האוכלוסייה, לרבות תושביה השחורים. עם זאת, קריטריונים של [[שכר]], [[השכלה]] ו[[רכוש]] עצמי, הביאו לכך שהרוב המכריע של בעלי זכות הבחירה וחברי הפרלמנט היו לבנים, למרות משקלם הנמוך באוכלוסייה הכללית.{{הערה|שם=Gowlland-Debbas, Vera (1990)|Gowlland-Debbas, Vera (1990). ''Collective Responses to Illegal Acts in International Law: United Nations action in the question of Southern Rhodesia'' (First ed.). Leiden and New York: Martinus Nijhoff Publishers. {{ISBN|0-7923-0811-5}}.}} ככלל, השלטון הלבן לא ייחס משקל רב לאינטרסים ולצרכים של האוכלוסייה השחורה, והפלה לטובה ולעתים אף באופן חוקי את האוכלוסייה הלבנה. כך למשל בחוק הקרקעות של שנת [[1930]] (Land Apportionment Act), יועדו מחצית מקרקעות הארץ לבעלות פרטית ללבנים בלבד, תוך חלוקת שאר השטח לכזה הנמצא בבעלות לאומית, שבטית ושחורה פרטית.{{הערה|שם=Weinrich, A K H (1973)|Weinrich, A K H (1973). ''Black and White Elites in Rural Rhodesia''. Manchester: Manchester University Press. {{ISBN|978-0-7190-0533-6}}.}} בעוד מערכות החינוך של המדינה הקנו ללבנים מיומנויות אשר אפשרו להם להשתלב בעבודות מנהל, תעשייה, אקדמיה ומדע, השחורים סבלו מהפליה בתחום זה אשר הקשתה עליהם להיקלט במשרות מכובדות. כאשר השחורים בדרך כלל מופנים ל[[צווארון כחול|עבודות כפיים]], הקימו הלבנים ברודזיה הדרומית [[כלכלת שוק]] מאוזנת יחסית, המתגאה בענף [[חקלאות]] משגשג ובתעשיות ברזל ופלדה מודרניות.{{הערה|Duignan, Peter; Jackson, Robert H, eds. (May 1986). ''Politics & government in African states, 1960–1985''. London, Sydney & Dover, New Hampshire: Croom Helm. {{ISBN|978-0-8179-8482-3}}.}} תחת חינוך, בריאות ורווחה בסטנדרטים אירופאים לאוכלוסייה הלבנה, סבלה האוכלוסייה השחורה בדרך כלל תחת תנאי מחיה לפי אמות מידה אפריקניות.{{הערה|Gastil, Raymond, ed. (1980). ''Freedom in the World: Political Rights and Civil Liberties, 1980''. New York: Freedom House. {{ISBN|978-0-87855-852-0}}.}}
{{ערך מורחב|הכרזת העצמאות של רודזיה}}
====משא ומתן עם הבריטים====
לקראת אמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], כאשר מושבת [[רודזיה הדרומית]] נשלטה על ידי ראש הממשלה [[וינסטון פילד]], החלה הממשלה פועלת באופן מואץ להשגת הכרה בריטית בעצמאותה של רודזיה. עם זאת הניסיונות של פילד להשיג זאת כשלו. לפיכך, ב-[[13 באפריל]] הדיחה מפלגת השלטון את פילד.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} במקומו, סגנו של פילד, [[איאן סמית]], מונה לראשות הממשלה.{{הערה|Caute, David (June 1983). ''Under the Skin: The Death of White Rhodesia'' (First ed.). Evanston, Illinois: Northwestern University Press. {{ISBN|978-0-8101-0658-1}}.}} סמית נתפס כמי שיידע לקדם את עצמאותה של רודזיה בצורה אפקטיבית, תוך נכונות רבה יותר להתעמת עבור כך עם בריטניה.{{הערה|Wessels, Hannes (July 2010). ''P K van der Byl: African Statesman''. Johannesburg: 30° South Publishers. {{ISBN|978-1-920143-49-7}}.}} איאן סמית, חוואי ממרכזה של רודזיה, התגאה בשירותו ב[[חיל האוויר המלכותי]] בעת [[מלחמת העולם השנייה]], אז גם ספג פציעה קשה בעת אחד הקרבות. סמית, אשר מונה לראשות הממשלה כשהוא בן 45 בלבד, נתפס ככריזמתי והיה ראש הממשלה הראשון שהוא יליד רודזיה הדרומית. מהלך ההדחה של פילד המתון יחסית, זכהספג לביקורת רבה בקרב חוגי מפלגת [[הלייבור]] בבריטניה, ומנהיגה [[הרולד וילסון]], אז יושב ראש האופוזיציה לממשלת דאגלס-יום, כינה את מהלך ההדחה "אכזרי".{{הערה|Wilson, Harold (1974) [1971]. ''The Labour Government, 1964–70: A Personal Record''. Harmondsworth, England: Penguin Books. {{ISBN|978-0-14-021762-9}}.}} כמענה לביקורות אלו טען סמית שהוא דוגל בדרך ביניים המתנגדת הן לשלטון [[לאומנות|לאומני]] שחור והן ל[[אפרטהייד]], והוסיף כי מדיניותו ושאיפתו לעצמאות רודזיה תועיל הן לאוכלוסייתה הלבנה והן לזו השחורה. סמית הצהיר מעל כל במה כי לא תהיה ברודזיה במהלך שנות חייו "ממשלה לאומנית אפריקאית".{{הערה|Hall, Lee (27 May 1966). [https://books.google.co.il/books?id=XVYEAAAAMBAJ&pg=PA22&dq=%22&redir_esc=y&hl=iw#v=onepage&q&f=false "Rhodesia's Face of Defiance"]. ''Life'' (New York: Time, Inc.): 22–30. Retrieved 11 June 2013.}}
[[קובץ:Smith et Wilson.jpg|270px|ממוזער|וילסון (מימין) וסמית באחת מפגישותיהם במהלך שנת 1965]]
בתגובה לעלייתו לשלטון של סמית, ולנוכח מה שנתפס כדעותיו הקיצוניות וכסירובו לתת לשחורים כל חלק בשלטון, הגיבה בריטניה בהגברת הלחץ המדיני על ממשלתו. בחודשים מאי ויוני [[1964]] ספקי נשק אמריקנים ובריטיים הטילו [[אמברגו]] לא פורמלי על מכירת נשק ל[[כוחות הביטחון של רודזיה]]. בעוד באותו החודש, הודיע ראש הממשלה הבריטי דאגלס-יום לסמית כי רודזיה הדרומית לא תוזמן להשתתף בכנס ראשי ממשלות [[חבר העמים הבריטי]] אשר תוכנן להיערך מספר שבועות לאחר מכן ב[[לונדון]]. צעד זה נתפס ברודזיה ככזה שנועד להעליב את סמית באופן אישי.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}}{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)}} בספטמבר [[1964]], בניסיון לפתור את המשבר ולהרגיע את הרוחות, הזמין דאגלס-יום את סמית ללונדון, שם דנו השניים. דאגלס-יום קבע שבריטניה תסכים להעניק לרודזיה הדרומית עצמאות, אך התנה זאת בכך שהעצמאות תהיה "מקובלת על העם במדינה בכללותו" (acceptable to the people of the country as a whole), כולל האוכלוסייה השחורה. סמית, משוכנע שהשחורים יתמכו בכך, הסכים. כעבור זמן קצר הוקפא המשא ומתן עקב הבחירות המתקרבות ל[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי]], אשר תוכננו להיערך כחודש לאחר מכן באוקטובר אותה השנה. דאגלס-יום התחייב בפני סמית שהמשא ומתן יחודש מיד לאחר הבחירות, אז תעמוד בפניו יד חופשית יותר להעניק לרודזיה הדרומית עצמאות תוך כשנה.{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)}} מרוצה חזר סמית לסולסברי. במערכת הבחירות של שנת 1964 הפסיד לבסוף דאגלס-יום, והסיכומים בין סמית לדאגלס-יום ירדו לטמיון עם עלייתה של [[מפלגת הלייבור]] לשלטון.
 
בראש מפלגת הלייבור ניצב מנהיגה [[הרולד וילסון]], אשר התמנה מייד לראשות ממשלת הממלכה. כראש ממשלה, העמיד וילסון מול רודזיה קו ליברלי, ביקורתי ואנטי-קולוניאליסטי.{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)}} אל מול זאת בחר סמית לשאוף לענות על התנאי שהציב בפניו ראש הממשלה הבריטי הקודם - הוכחת רצונה של האוכלוסייה בעצמאות. לפיכך, כינסה ממשלת רודזיה כבר באותו החודש קבוצה של כמה מאות מנהיגים שבטיים שחורים על מנת לדון עמם בשאלת העצמאות. הכינוס, אשר זכה לביקורת רבה בעולם ובקרב ארגוני ההתנגדות השחורים, הסתיים בכך שחברי הכינוס קיבלו את הצעת הממשלה לעצמאות פה אחד. מספר ימים לאחר מכן, ב-[[5 בנובמבר]], ארגנה הממשלה [[משאל עם]] בעניין שאלת העצמאות. במשאל, אשר יועד לאוכלוסייה הלבנה בלבד, כ-90% מכלל הבוחרים הביעו תמיכה בעצמאות.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}}
לאחר שהגיעו ללונדון ידיעות על כוונה מידית של סמית להכריז על עצמאות באופן חד-צדדי, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-[[11 בנובמבר]], נערכה שיחת טלפון בין וילסון לסמית ביוזמת הראשון, אשר ניסה לשכנע את סמית לדחות את ההכרזה ולחדש את המשא ומתן. סמית סרב, וכינס את ממשלתו לפי תוכניתו להצבעה סופית על הכרזת העצמאות. ההצבעה עברה פה אחד, וטקס ההכרזה נקבע לאותו היום.{{הערה|McLaughlin, Peter (1980). ''Ragtime Soldiers: the Rhodesian Experience in the First World War''. Bulawayo: Books of Zimbabwe. {{ISBN|0-86920-232-4}}.}} בשעה 11:00, החל איאן סמית להקריא את הכרזת העצמאות. בסופה, אל מול מחיאות הכפיים של הקהל, חתמו חברי ממשלת רודזיה על הכרזת העצמאות, והצטלמו לתמונה רשמית.{{הערה|שם=White, Matthew C. (1978)|White, Matthew C. (1978). ''Smith of Rhodesia: A Pictorial Biography''. Cape Town: Don Nelson. {{ISBN|978-0909238360}}.}} בעיני ממשלת רודזיה הכרזת העצמאות סיימה את תקופת המושבה, והפכה את המדינה למדינה עצמאית שהיא [[ממלכות חבר העמים הבריטי|ממלכה בחבר העמים הבריטי]], במעמד זהה לזה של [[אוסטרליה]] לדוגמה.{{הערה|שם=Smith, Ian (June 1997)}}{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} מספר שעות לאחר הכרזת העצמאות, הורה ראש ממשלת בריטניה [[הרולד וילסון]] למושל המושבה המפרי גיבס לפטר את ראש ממשלת רודזיה סמית ואת יתר שר הממשלה. גיבס עשה זאת, תוך כדי שהוא מאשים את סמית ואנשיו בבגידה. ממשלת רודזיה הביעה התעלמות מהצעד הפורמלי של גיבס, תוך כדי ציון כי החוקה החדשה של רודזיה לא מקנה למושל המושבה עוד סמכויות שלטוניות בה.{{הערה|Peterson, Robert W, ed. (1971). ''Rhodesian Independence''. Interim History. New York: Facts On File. {{ISBN|978-0-87196-184-6}}.}}
 
ממשלת רודזיה ליוותה את הכרזת העצמאות והחודשים שלאחריה בהכרזה על [[מצב חירום]] לאומי, על מנת לייצב את המדינה. בכלל זה נעצרו כמה מתנגדים פוליטיים, [[צנזורה]] נכפתה על העיתונות ושאר כלי התקשורת, ותקנות קיצוב הוטלו השימוש ב[[בנזין]]. בדרך כלל החדשות על הכרזת העצמאות התקבלו התקבלו על ידי הלבנים באהדה. גם האוכלוסייה השחורה נמנעה תחילה מתגובות חריפות, מלבד כמה דיווחים על רגימה באבנים של מכוניות של אזרחים לבנים בשכונות שחורות בפאתי [[בולוואיו]].{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} למרותאף על פי שכאמור מבקרים זרים שונים מציינים אתה מה שנתפס בעיניהם כשהשלמה של השחורים ברודזיה עם עצמאות ארצם תחת שלטון המיעוט הלבן, ארגוני ההתנגדות השונים של אוכלוסייה הקפידו לגלות ביקורת חריפה על ממשלת סמית, תוך טענה שהם המייצגים האמתיים של השחורים ברודזיה. כך למשל ג'ייסון מויו, איש ארגון ההתנגדות השחור [[ZAPU]] אשר באותה העת שהה בלונדוון, תיאר את הכרזת העצמאות כאקט של "בגידה ומרד" בבריטניה, קבע כי "חייהם של ארבעה מיליוני אפריקאים בלתי חמושים עומדים כעת סכנה".{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/onthisday/hi/dates/stories/november/11/newsid_2658000/2658445.stm "1965: Rhodesia breaks from UK"]. London: BBC. 11 November 1965. Retrieved 4 July 2013.}}
[[קובץ:31 Shackleton mail drop Aug1970.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מטוס חיל האוויר המלכותי משתתף ב[[הסגר ביירה]], יולי [[1970]]]]
ב-[[25 בנובמבר]], כשבועיים לאחר הכרזת העצמאות, התכנס הפרלמנט הרודזי לישיבה סוערת.{{הערה|שם=Wood, J R T (April 2008)}} בעוד חברי [[החזית הרודזית]], מפלגת השלטון בעלת הדומיננטיות הרחבה בפרלמנט הביעו שביעות רצון מצעדי הממשלה, הפגינה האופוזיציה צעדים נמרצים. בלט בהתנהלותו חבר הפרלמנט העצמאי אהרן פאליי, אשר טען כי הכרזת העצמאות איננה חוקית. לאחר שקולות המחאה של פאליי לא פסקו, הציע יושב ראש הפרלמנט מפאליי ומכל מי שמתנגד לצעדי הממשלה לעזוב את המקום, ולתת לישיבת הפרלמנט להמשיך כסדרה. פאליי סירב והמשיך להשמיע את מחאותיו, עד שהוצא בכוח מהפרלמנט על ידי כוח המשמר המקומי, תוך כדי שהוא צועק "[[אלוהים נצור את המלכה|אלוהים נצור את המלכה!]]".{{הערה|[http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,842248-1,00.html "Rhodesia: The Shortened Fuse"]. ''Time'' (New York: Time, Inc.). 3 December 1965. Retrieved 24 July 2013.}} בעקבות פאליי יצאו במחאה מהאולם חברי פרלמנט נוספים מהאופוזיציה.{{הערה|שם=Wood, J R T (April 2008)}}
 
===מדינה במלחמה===
[[קובץ:Melander and Hupli RLI 1979 simulation 4 (cropped).jpg|270px|ממוזער|חייל חיל הרגלים הקל של צבא רודזיה]]
{{ערך מורחב|ערכים=[[מלחמת הסבך הרודזי]], [[כוחות הביטחון של רודזיה]]}}
{{להשלים|נושא=מדינות אפריקה}}
! שם !! בשפת המקור !! שנת הקמה !! אוכלוסייה (1982){{הערה|[http://www.citypopulation.de/Zimbabwe-Cities.html "ZIMBABWE"], CITY POPULATION}}
|-
| [[הארארה|סולסברי]] || <div class="mw-content-ltr">Salisbury</div>|| 1890 || 656,011
|-
| [[בולוואיו]] || <div class="mw-content-ltr">Bulawayo</div> || 1897 || 413,814
| [[המפלגה המאוחדת הפדרלית]] || 30,463 || 43.7% || 15
|-
| אחר || 939 || 1.3% || 0
|-
| '''סה"כ''' || '''69,684''' || '''100%''' || '''50'''
| colspan="3" | [[מפלגת רודזיה]] || 10
|-
| colspan="3" | אחר || 5
|-
| colspan="3" | '''סה"כ''' || '''65'''
| מפלגת המרכז || 5,619 || 11.0% || 0
|-
| אחר || 6167 || 12.1% || 0
|-
| '''סה"כ''' || '''50,852''' || '''100%''' || '''50'''
| [[מפלגת רודזיה]] || 13,776 || 19.1% || 0
|-
| אחר || 2,846 || 3.9% || 0
|-
| '''סה"כ''' || '''72,219''' || '''100%''' || '''50'''
| מפלגת הפעולה הרודזית || 6,224 || 9.3% || 0
|-
| אחר || 3,614 || 5.4% || 0
|-
| '''סה"כ''' || '''67,186''' || '''100%''' || '''50'''
21,024

עריכות